כלכלת נתינה

יש שאלה שכל כלכלה עונה עליה, גם בלי לומר אותה בקול: "כמה אתה שווה?"

הכלכלה המוכרת עונה: אתה שווה מה שיש לך. חשבון, נכסים, תדמית. כלכלת הנתינה עונה תשובה אחרת: אתה שווה מה שאתה נותן. ובניגוד למה שיש לך — את מה שאתה נותן אי אפשר לגנוב, אי אפשר לאבד בירידות שערים, ואף אחד לא יכול לקחת ממך.

רגע, זה לא סתם נקודות?

לא. וההבדל עקרוני. תוכניות נקודות, קאשבק ו"מטבעות" של אפליקציות בנויים על משיכה פנימה: צבור, פדה, קבל לעצמך. הם מודדים נאמנות — כדי למכור לך עוד.

בכלכלת הנתינה של בית דוד המטבע — BEU — בנוי הפוך: הוא נוצר כשאתה נותן (לימוד במעגל, פרק לזכות הקהילה), ואפשר להוציא אותו רק על מישהו אחר. אין פדיון עצמי. אין קטלוג פרסים. הזרימה היחידה המותרת היא החוצה.

מה קורה בקהילה שמודדת נתינה

דברים מוזרים ויפים:

• אנשים מתחרים — על מי ייתן יותר. וזו תחרות ששני הצדדים מנצחים בה.
• הצורך מפסיק להיות בושה. משאלה היא הזמנה לחיבור, לא בקשת נדבה.
• הכישרון מפסיק להיות קרדום. מתנה שאתה נותן לקהילה שווה יותר מהמחיר שהיא הייתה עולה בשוק — כי היא מגיעה עם פנים ועם שם.

לא אוטופיה — תוספת

אנחנו לא מבטלים את הכסף ולא עוזבים את העולם. אנשי בית דוד חיים, עובדים ומפרנסים. כלכלת הנתינה היא שכבה נוספת — כזאת שסופרת את מה שהכלכלה הרגילה עיוורת אליו: הפרק שקראת לרפואת מישהו, האוזן שהטית, החיבור שיצרת.

העולם יודע למדוד הצלחה. אנחנו מתאמנים למדוד משמעות.

רוצים להתאמן איתנו? מתחילים בפרק אחד.