כל הדוגמאות במדריך צולמו על ידי אורי נחמיה — צלם שכל הכנסותיו קודש לעמותת סיירת החישגוזים. אף תמונה כאן לא באה ממאגר.
1. חוק השלישים — תורידו את הנושא מהמרכז
האינסטינקט של כולנו הוא לשים את מה שמצלמים בול באמצע. התוצאה כמעט תמיד שטוחה. מחלקים את הפריים לתשעה חלקים (רוב הטלפונים מציגים את הרשת בהגדרות המצלמה), ומניחים את הנושא על אחד מקווי השליש. פתאום יש לתמונה כיוון, ולעין יש לאן ללכת.
הזוג יושב על קו השליש הימני. שני השלישים שנשארו לנוף הם מה שנותן לתמונה את תחושת המרחב.
2. קווים מובילים — תנו לעין מסילה
שורות של עצים, שביל, גדר, מעקה — כל קו בתמונה מוביל את העין לאנשהו. אם הקו מוביל אל הנושא, התמונה "נקראת" מעצמה. לפני שלוחצים, שווה לשאול: לאן הקווים בפריים שלי מובילים?
שתי שורות העצים נפגשות בדיוק בדמות שבמרכז. העין לא יכולה ללכת לשום מקום אחר.
3. מסגור טבעי — חלון בתוך התמונה
ענפים, קשת של שער, פתח דלת — כשמצלמים דרך משהו, נוצרת מסגרת פנימית שכולאת את המבט על הנושא ומוסיפה עומק. המסגרת לא חייבת להיות חדה; דווקא כשהיא מטושטשת היא מרגישה טבעית.
הענפים והפירות בונים מסגרת סביב הדמות. אותו צילום בלי הענפים היה סתם ילד בשדה.
4. קדמת פריים — שכבה שנותנת עומק
תמונה עם נושא ורקע בלבד היא דו־ממדית. מוסיפים אלמנט קרוב לעדשה — פרי, פרח, כתף — גם מטושטש לגמרי, והתמונה מקבלת פתאום שלוש שכבות: קדימה, נושא, רקע.
הרימון האדום שצף בקדמת הפריים לא "מסתיר" — הוא זה שיוצר את תחושת העומק.
5. עומק שדה — טשטוש שעובד בשבילכם
צמצם פתוח (או מצב פורטרט בטלפון) מטשטש את הרקע ומבודד את הנושא. זה הכלי החזק ביותר להעלמת רקע עמוס. הכלל ההפוך נכון לנוף: שם רוצים הכול חד, וסוגרים צמצם.
עומק שדה של סנטימטרים בודדים. הרקע הירוק האחיד הוא מה שנותן לפרח לבלוט.
6. שעת הזהב ואור אחורי — תצלמו נגד השמש
השעה שאחרי הזריחה והשעה שלפני השקיעה נותנות אור רך, כתום ונמוך. ואם מעמידים את הנושא בין המצלמה לשמש — האור עוטף אותו בהילה. לבן על רקע שמש נמוכה זו תמונה שאי אפשר לקבל בצוהריים.
הצילום נגד השמש "שורף" את השמיים בכוונה, והחולצה הלבנה הופכת למקור אור בעצמה.
7. סימטריה ומרכוז — היוצא מן הכלל שמאשר את הכלל
כשהמקום עצמו סימטרי — בית כנסת, מסדרון, השתקפות במים — שוברים את חוק השלישים בכוונה: מתמקמים בדיוק באמצע, מיישרים את הקווים, ונותנים לסימטריה לעבוד.
עמידה בול במרכז המעבר. כל סטייה קטנה הצידה הייתה שוברת את הקסם.
8. הרגע המכריע — הקומפוזיציה מחכה, הרגע נכנס
אנרי קרטייה־ברסון קרא לזה "הרגע המכריע": בונים את הפריים מראש, ואז מחכים שהחיים ייכנסו לתוכו. באירועים זה כל ההבדל — לא מבקשים מאף אחד "עוד פעם", כי אין עוד פעם.
שנייה אחת מוקדם — אין התזה. שנייה מאוחר — הרפסודה כבר עברה. הפריים חיכה מוכן.
9. מרחב שלילי — מה שלא בתמונה
ריק הוא לא בזבוז של פריים, הוא כלי. הרבה שמיים, חוף ריק, קיר חלק — כשמסביב לנושא יש שקט, הנושא צועק. אם התמונה מרגישה עמוסה, הפתרון הוא כמעט תמיד להתרחק או להצטמצם.
הדמות תופסת אחוזים בודדים מהפריים, ודווקא בגלל זה אי אפשר לפספס אותה.
10. נקודת מבט — תזוזו מגובה העיניים
רוב התמונות בעולם מצולמות מגובה עיניים של אדם עומד, ולכן רוב התמונות בעולם נראות אותו דבר. ברכיים על הרצפה, טיפוס על סלע, מצלמה צמודה לקרקע — שינוי גובה של מטר משנה תמונה מקצה לקצה.
מצלמה בגובה הקרקע: האדמה הופכת לשטיח ענק שמוביל אל האור, במקום פס דק בתחתית.
והכלל שמעל כולם
הכללים האלה הם לא חוקים — הם ברירות מחדל טובות. מצלמים איתם עד שהם נהיים אינסטינקט, ואז שוברים אותם בכוונה כשיש סיבה. תמונה טובה היא לא תמונה שמצייתת לכללים; היא תמונה שאפשר להסביר למה היא עובדת.
רוצים לראות את הכללים האלה עובדים על אירוע אמיתי או בוק משלכם? הגלריה המלאה של אורי נחמיה — צילום שכל הכנסותיו קודש לעמותה.
שאלות שחוזרות
צריך מצלמה יקרה כדי לצלם לפי הכללים?
לא. כל הכללים במדריך הם החלטות של עין ושל עמידה — איפה שמים את הנושא, מאיפה מצלמים, מתי לוחצים. הם עובדים באייפון בדיוק כמו במצלמת פילם. הציוד קובע את חדות התמונה; הקומפוזיציה קובעת אם מישהו ירצה להסתכל עליה.
מה זה חוק השלישים בשתי שורות?
מחלקים את הפריים לשלושה שלישים לרוחב ולגובה, כמו לוח איקס־עיגול, ומניחים את הנושא על אחד מקווי החלוקה או בנקודת מפגש שלהם — לא במרכז. רוב הטלפונים יודעים להציג את הרשת הזאת בהגדרות המצלמה.
איך מתרגלים קומפוזיציה בלי להסתבך?
כלל אחד בשבוע. שבוע שלם מצלמים רק עם חוק השלישים, שבוע רק מחפשים קווים מובילים, וכן הלאה. אחרי חודשיים העין כבר עושה את זה לבד, בלי לחשוב.
מתי מותר לשבור את הכללים?
כשיודעים מה שוברים ולמה. מרכוז מוחלט עובד נהדר בסימטריה, חיתוך "לא נכון" יוצר מתח מכוון. ההבדל בין שבירה לטעות הוא שבשבירה אפשר להגיד במשפט אחד מה הרווחנו ממנה.
מה הכי משפיע על תמונות של אירועים?
הרגע, לא ההעמדה. באירוע אמיתי — חתונה, בר מצווה, הופעה — התמונות החזקות הן של רגעים שקורים באמת. הקומפוזיציה נבנית בהליכה מסביב ובבחירת זווית מראש, ואז מחכים שהרגע ייכנס לתוכה.