תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ״ט

א׳ לְחַסְפָּנִיתָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא.

ב׳ חַלָּא לְסִיבּוּרֵי, וּמוֹנִינֵי לְתַעֲנִיתָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. תַּחְלֵי וְסִיבּוּרָא סַכַּנְתָּא, אִישָּׁתָא וְסִיבּוּרָא סַכַּנְתָּא, כְּאֵיב עֵינָא וְסִיבּוּרֵי סַכַּנְתָּא. שֵׁנִי לַדָּג דָּם, שֵׁנִי לַדָּם דָּג, שְׁלִישִׁי לוֹ סַכַּנְתָּא.

ג׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּקִּיז דָּם לֹא יֹאכַל חגב״ש — לֹא חָלָב, וְלֹא גְּבִינָה, וְלֹא בְּצָלִים, וְלֹא שַׁחֲלַיִם. אִם אָכַל, אָמַר אַבָּיֵי: נַיְיתֵי רְבִיעֲתָא דְּחַלָּא וּרְבִיעֲתָא דְּחַמְרָא, וּנְעַרְבְּבִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנִישְׁתֵּי. וְכִי מִפְּנֵה — לָא מִפְּנֵה אֶלָּא לְמִזְרָחָהּ שֶׁל עִיר, מִשּׁוּם דְּקָשֵׁה רֵיחָא.

ד׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַעֲלִין אוּנְקְלֵי בְּשַׁבָּת. מַאי אוּנְקְלֵי? אָמַר רַבִּי אַבָּא: אִיסְתּוּמְכָא דְּלִיבָּא. מַאי אָסוּתָא? מַיְיתֵי כַּמּוֹנָא כֵּרְוַיָּיא וְנִינְיָא וְאַגְדָּנָא וְצִיתְרִי וְאַבְדָּתָא.

ה׳ לְלִיבָּא בְּחַמְרָא, וְסִימָנָךְ ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״. לְרוּחָא בְּמַיָּא, וְסִימָנָךְ ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״. לְכוּדָא בְּשִׁיכְרָא, וְסִימָנָךְ ״וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ״.

ו׳ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא שָׁחֵיק לְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְשָׁקֵיל לֵיהּ מְלֵא חֲמֵשׁ אֶצְבְּעָתֵיהּ, וְשָׁתֵי לֵיהּ. רַב אָשֵׁי שָׁחֵיק כֹּל חַד וְחַד לְחוֹדֵיהּ, וְשָׁקֵיל מְלֵא אֶצְבְּעֵיהּ רַבָּתִי וּמְלֵא אֶצְבְּעֵיהּ זוּטַרְתִּי. אָמַר רַב פָּפָּא: אֲנָא עֲבַדִי לְכֹל הָנֵי וְלָא אִיתַּסַּאי, עַד דַּאֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: אַיְיתִי כּוּזָא חַדְתָּא וּמַלְּיֵיהּ מַיָּא, וּרְמִי בֵּיהּ תַּרְוָודָא דְּדוּבְשָׁא דִּתְלֵי לֵהּ בֵּי כוֹכְבֵי, וְלִמְחַר אִישְׁתִּי. עֲבַדִי הָכִי וְאִיתַּסַּאי.

ז׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה, וְאֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וּמֵי סִיסִין (יְבֵישָׁה וְקֵיבַת) [יְבֵישִׁין וְקֵיבָה], וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים, וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַרְבִּין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.

ח׳ עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחְזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, שׁוֹמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִיפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְשַׁחֲלַיִם, וְתִגְלַחַת, וּמֶרְחָץ, וּגְבִינָה, וְכָבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף קִשּׁוּאִין. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִין? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת.

ט׳ וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכׇל מָקוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל הַמִּסְתַּפֵּר מִגּוֹי רוֹאֶה בַּמַּרְאָה, וְגוֹי הַמִּסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ.

י׳ אָמַר מָר: יִשְׂרָאֵל הַמִּסְתַּפֵּר מִגּוֹי רוֹאֶה בַּמַּרְאָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְמָה לִי מַרְאָה? וְאִי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כִּי רוֹאֶה מַאי הָוֵי? לְעוֹלָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא מַרְאָה — מִתְחֲזֵי כְּאָדָם חָשׁוּב.

י״א רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא הֲוָה מִסְתַּפֵּר מִגּוֹי בִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא, אֲמַר לֵיהּ: חָנָא, חָנָא, יָאֵי קוֹעָיךְ לְזוּגָא! אָמַר: תֵּיתֵי לִי דַּעֲבַרִי אַדְּרַבִּי מֵאִיר.

י״ב וְאַדְּרַבָּנַן לָא עֲבַר? אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מִי אֲמוּר? וְהוּא סָבַר: שְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא, כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי רַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ.

י״ג וְגוֹי הַמִּסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ. וְכַמָּה? אָמַר רַב מַלְכִּיָּה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שָׁלֹש אֶצְבָּעוֹת לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ.

י״ד אָמַר רַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שַׁפּוּד, שְׁפָחוֹת, וְגוּמוֹת — רַב מַלְכִּיּוֹ; בְּלוֹרִית, אֵפֶר מִקְלֶה, וּגְבִינָה — רַב מַלְכִּיָּה.

ט״ו אָמַר רַב פָּפָּא: מַתְנִיתִין וּמַתְנִיתָא — רַב מַלְכִּיָּה, שְׁמַעְתָּתָא — רַב מַלְכִּיּוֹ, וְסִימָנָךְ: מַתְנִיתָא מַלְכְּתָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׁפָחוֹת.

א׳ מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל — אָסוּר, מָשׁוּךְ — מוּתָּר.

ב׳ בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר, וְהַיּוֹצֵא — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, וְהַבָּאִין — מוּתָּרִין.

ג׳ נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לַחִין — אֲסוּרִין, יְבֵישִׁין — מוּתָּרִין.

ד׳ הַמּוּרְיָיס, וּגְבִינַת בֵּית אוּנְיָיקִי שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה.

ה׳ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת גּוֹיִם? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבָה שֶׁל נְבֵילָה.

ו׳ אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת נְבֵילָה, אָמְרוּ: כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָה חַיָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ: אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!

ז׳ אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַּהֲנָאָה?

ח׳ הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל, הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״ אוֹ ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״?

ט׳ אָמַר לוֹ: ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״. אָמַר לוֹ: אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵירוֹ מְלַמֵּד עָלָיו: ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים״.

י׳ גְּמָ׳ יַיִן מְנָלַן? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״, מָה זֶבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף יַיִן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

י״א זֶבַח גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים״, מָה מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף זֶבַח נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

י״ב וּמֵת גּוּפֵיהּ מְנָלַן? אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, כְּתִיב הָכָא: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל״, מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף כָּאן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

י״ג וְהָתָם מְנָלַן? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כַּפָּרָה״ כְּתִיב בָּהּ, כְּקָדָשִׁים.

י״ד וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַחְמֵיץ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן חוֹמֶץ שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹי אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי — כֵּיוָן דְּאִיכָּא חוֹתָם לָא טָרַח וּמְזַיֵּיף.

ט״ו אָמַר רַבִּי אִילְעָא, שָׁנִינוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן — אָסוּר. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאִיבַּשִּׁיל פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹיִם אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם