תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס״ג

א׳ לֵיחוּל עֲלַהּ אִיסּוּר אֶתְנַן לְמַפְרֵעַ! אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּשֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ.

ב׳ הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאָמַר לַהּ: ״קְנַי לִיךְ מֵעַכְשָׁיו״ — פְּשִׁיטָא דִּשְׁרֵי, דְּהָא לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה, וּמַתָּנָה בְּעָלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לַהּ!

ג׳ וְאִי דְּלָא אָמַר לַהּ ״קְנַי לִיךְ מֵעַכְשָׁיו״, הֵיכִי (מצי) [מָצְיָא] מַקְרְבָה? ״וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ.

ד׳ אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: ״לֶהֱוֵי גַּבִּיךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה, וְאִי מִיצְטְרִיךְ לִיךְ קְנַי מֵעַכְשָׁיו״.

ה׳ בָּעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: קָדְמָה וְהִקְדִּישַׁתּוּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: אֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט, כְּמַאן דְּאַקְרֵיבְתֵּיהּ דָּמֵי, אוֹ דִּלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא קָאֵי וְאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ?

ו׳ וְתִפְשׁוֹט מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ — דַּוְקָא הִקְרִיבַתּוּ, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ — לָא.

ז׳ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גּוּפֵיהּ קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, מַאי? מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּהִקְרִיבַתּוּ דַּוְקָא, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ — לָא, דְּהָא אִיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה? אוֹ דִלְמָא הִקְרִיבַתּוּ פְּשִׁיטָא לֵיהּ, וְהִקְדִּישַׁתּוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ? תֵּיקוּ.

ח׳ בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ אֶתְנַנָּהּ — מוּתָּר, וּרְמִינְהִי: בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ, אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים — אֶתְנַנָּהּ אָסוּר!

ט׳ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר ״הִתְבַּעֲלִי לִי בְּטָלֶה זֶה״, הָא דַּאֲמַר לַהּ ״הִתְבַּעֲלִי בְּטָלֶה״ סְתָם.

י׳ וְכִי אָמַר לַהּ ״בְּטָלֶה זֶה״ מַאי הָוֵי? הָא מְחַסַּר מְשִׁיכָה! בְּזוֹנָה גּוֹיָה, דְּלָא קָנְיָא בִּמְשִׁיכָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם בְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית, וּכְגוֹן דְּקָאֵי בַּחֲצֵירָהּ.

י״א אִי דְּקָאֵי בַּחֲצֵירָהּ, בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ, הָא קָנְיָא לֵהּ! לָא צְרִיכָא, דְּשַׁוְּיֵהּ נִיהֲלַהּ אַפּוֹתֵיקֵי, דַּאֲמַר לַהּ: ״אִי מַיְיתֵינָא לִיךְ זוּזֵי מִכָּאן עַד יוֹם פְּלוֹנִי — מוּטָב, וְאִי לָא — שִׁקְלֵיהּ בְּאֶתְנַנִּיךְ״.

י״ב מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אוֹמֵר אָדָם לַחֲמָרָיו וּלְפוֹעֲלָיו ״לְכוּ וְאִכְלוּ בְּדִינָר זֶה״, ״צְאוּ וּשְׁתוּ בְּדִינָר זֶה״, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ

א׳ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר, וְלֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ.

ב׳ וְאִם אָמַר לָהֶם: ״צְאוּ וְאִכְלוּ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״, ״צְאוּ וּשְׁתוּ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״ — חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וּמִשּׁוּם מַעֲשֵׂר, וּמִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ.

ג׳ אַלְמָא, כִּי קָא פָרַע — דְּמֵי אִיסּוּר קָא פָרַע; הָכָא נָמֵי, כִּי קָא פָרַע — דְּמֵי אִיסּוּרָא קָא פָרַע.

ד׳ תַּרְגְּמַהּ רַב חִסְדָּא בְּחֶנְוָנִי הַמַּקִּיפוֹ, דְּמִשְׁתַּעְבַּד לֵיהּ, דְּכֵיוָן דְּאוֹרְחֵיהּ לְאַקּוֹפֵי — קְנֵי לֵיהּ דִּינָר גַּבֵּיהּ.

ה׳ אֲבָל חֶנְוָנִי שֶׁאֵין מַקִּיפוֹ מַאי מוּתָּר? אִי הָכִי, אַדְּתָנֵי ״צְאוּ וְאִכְלוּ בְּדִינָר זֶה״, ״צְאוּ וּשְׁתוּ בְּדִינָר זֶה״, לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ:

ו׳ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחֶנְוָנִי הַמַּקִּיפוֹ, דְּמִשְׁתַּעְבַּד לֵיהּ, אֲבָל חֶנְוָנִי שֶׁאֵין מַקִּיפוֹ — מוּתָּר.

ז׳ וְעוֹד: חֶנְוָנִי שֶׁאֵין מַקִּיפוֹ מִי לָא מִשְׁתַּעְבַּד? וְהָאָמַר רָבָא: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי וְיִקָּנוּ כׇּל נְכָסַאי לָךְ״, קָנָה מִדִּין עָרֵב!

ח׳ אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָא שְׁנָא מַקִּיפוֹ, וְלָא שְׁנָא שֶׁאֵין מַקִּיפוֹ, אַף עַל גַּב דִּמְשַׁעְבַּד לֵיהּ, כֵּיוָן דְּלָא מְיַיחַד שִׁיעְבּוּדֵיהּ — לָא מִיתְּסַר.

ט׳ אֶלָּא הָכָא אַמַּאי חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית? הָא לָא מְיַיחַד שִׁיעְבּוּדֵיהּ הָכָא! אָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים לוֹ דִּינָר.

י׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא, אָמַר לִי: אִי הָכִי, אַדְּתָנֵי ״צְאוּ וְאִכְלוּ, צְאוּ וּשְׁתוּ, וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״, ״צְאוּ וְאִכְלוּ, צְאוּ וּשְׁתוּ, וַאֲנִי מְחַשֵּׁב״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: תְּנִי ״צְאוּ וַאֲנִי מְחַשֵּׁב״.

י״א רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנָּטַל וְנָתַן בַּיָּד. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: אִי הָכִי, אַדְּתָנֵי ״צְאוּ וְאִכְלוּ, צְאוּ וּשְׁתוּ״, ״טְלוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: תָּנֵי ״טְלוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ״.

י״ב יָתֵיב רַב נַחְמָן וְעוּלָּא וַאֲבִימִי בַּר פַּפִּי, וְיָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׂכָרוֹ לִשְׁבּוֹר בְּיֵין נֶסֶךְ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּרוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ — אָסוּר, אוֹ דִלְמָא כֹּל לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שַׁפִּיר דָּמֵי?

י״ג אָמַר רַב נַחְמָן: יִשְׁבּוֹר, וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: אֵין עוֹדְרִין עִם הַגּוֹי בְּכִלְאַיִם,