תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי״ג

א׳ תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״ – בְּסִיבַּת הַבַּעַל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ב׳ אַתָּה אוֹמֵר בְּסִיבַּת הַבַּעַל; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּסִיבַּת הַבֵּן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה״ – הֲרֵי הֲסִיבַּת הַבֵּן אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״? בְּסִיבַּת הַבַּעַל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ג׳ דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת, ״מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״ – בְּסִיבַּת הַבַּעַל הַכָּתוּב מְדַבֵּר; מַאי מַשְׁמַע? סִימָן אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא, אָמַר קְרָא: ״אִישׁ״. תַּרְוַיְיהוּ ״אִישׁ״ כְּתִיב בְּהוּ!

ד׳ אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אָמַר קְרָא: ״יִדְבְּקוּ״. תַּרְוַיְיהוּ ״יִדְבְּקוּ״ כְּתִיב בְּהוּ!

ה׳ אֶלָּא אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״יִדְבְּקוּ מַטּוֹת״. רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״ – וּבֵן לָאו אַחֵר הוּא.

ו׳ אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי; וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מִנַּיִן לְבַעַל שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר, וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד״. מִנַּיִן לְיָאִיר – שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִשְׂגוּב? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּשָׂא שְׂגוּב אִשָּׁה, וּמֵתָה בְּחַיֵּי מוֹרִישֶׁיהָ; וּמֵתוּ מוֹרִישֶׁיהָ, וִירָשָׁהּ יָאִיר.

ז׳ וְאוֹמֵר: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ וְגוֹ׳״. מִנַּיִן לְפִנְחָס – שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְאֶלְעָזָר? מְלַמֵּד שֶׁנָּשָׂא אֶלְעָזָר אִשָּׁה, וּמֵתָה בְּחַיֵּי מוֹרִישֶׁיהָ; וּמֵתוּ מוֹרִישֶׁיהָ, וִירָשָׁהּ פִּנְחָס.

ח׳ וּמַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא, יָאִיר – דַּהֲוָה נְסִיב אִיתְּתָא וּמֵתָה, וְיַרְתַהּ; תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת״. וְכִי תֵּימָא דִּנְפַלָה לֵיהּ בִּשְׂדֵה חֲרָמִים, אָמַר קְרָא: ״בְּנוֹ״ – נַחֲלָה הָרְאוּיָה לוֹ, וִירָשָׁהּ בְּנוֹ.

ט׳ וּבְנֵי אָחוֹת. תָּנָא: בְּנֵי אָחוֹת, וְלֹא בְּנוֹת אָחוֹת.

א׳ לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְקַדֵּם.

ב׳ תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא: ״וְיָרַשׁ״ – מַקִּישׁ יְרוּשָּׁה שְׁנִיָּה לִירוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה; מָה יְרוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה – בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, אַף יְרוּשָּׁה שְׁנִיָּה – בֵּן קוֹדֵם לַבַּת.

ג׳ תָּנֵי רַבָּה בַּר חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – בַּיוֹם אַתָּה מַפִּיל נַחֲלוֹת, וְאִי אַתָּה מַפִּיל נַחֲלוֹת בַּלַּיְלָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּשָׁכֵיב בִּימָמָא הוּא דְּיָרְתִי לֵיהּ בְּנֵיהּ, מַאן דְּשָׁכֵיב בְּלֵילְיָא לָא יָרְתִי לֵיהּ בְּנֵיהּ?!

ד׳ דִּלְמָא דִּין נַחֲלוֹת קָא אָמְרַתְּ? דְּתַנְיָא: ״וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט״ – אוֹרְעָה כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לִהְיוֹת דִּין.

ה׳ וְכִדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, רָצוּ – כּוֹתְבִין, רָצוּ – עוֹשִׂין דִּין. שְׁנַיִם – כּוֹתְבִין וְאֵין עוֹשִׂין דִּין. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּיּוֹם;