תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי״ז

א׳ גְּמָ׳ תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ –

ב׳ דְּתַנְיָא, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה״? ״לָאֵלֶּה״ – כָּאֵלֶּה, לְהוֹצִיא אֶת הַטְּפָלִים.

ג׳ רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לְבָאֵי הָאָרֶץ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ״? מְשׁוּנָּה נַחֲלָה זוֹ מִכׇּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם; שֶׁכׇּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – חַיִּין יוֹרְשִׁין מֵתִים, וְכָאן – מֵתִים יוֹרְשִׁין חַיִּין.

ד׳ אָמַר רַבִּי: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי אַחִין כֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, לְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד, וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, וְהָלְכוּ לַגּוֹרֶן. זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד – נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד, וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים – נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים. וּמַחְזִירִין אֵצֶל אֲבִיהֶן, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.

ה׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

א׳ לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, כְּדֵי לְקַיֵּים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ – הָא כֵּיצַד? הָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הָיָה מִבָּאֵי הָאָרֶץ – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם בָּאֵי הָאָרֶץ, מִכָּאן וּמִכָּאן – נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן.

ב׳ מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ; הַבָּנִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן, וּבִזְכוּת אֲבִי אִמּוֹתֵיהֶן.

ג׳ מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי: ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם״ – בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם כְּתִיב? דִּלְמָא לִשְׁבָטִים קָאָמַר לַהּ! דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה׳״ – יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם מֵאֲבוֹתֵיכֶם; וּלְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם קָאָמַר לְהוּ.

ד׳ (סִימָן: לָרַב, צְלָפְחָד, וְיוֹסֵף, אִיכְּפַל, מְנַשֶּׁה, יְחַשֵּׁב.)

ה׳ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ״.