א׳ אִיתְּמַר: מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתוּב בָּהּ קִנְיָן – בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לָא יָדַעְנָא מַאי אֵדוּן בַּהּ.
ב׳ בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי – הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא, הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע; הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא – שֶׁאִם עָמַד אֵינוֹ חוֹזֵר, הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – שֶׁאִם אָמַר הַלְוָאָתוֹ לִפְלוֹנִי, הַלְוָאָתוֹ לִפְלוֹנִי.
ג׳ וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לָא יָדַעְנָא מַאי אֵדוּן בַּהּ – שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה.
ד׳ וּרְמִי דְּרַב אַדְּרַב, וְדִשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל – דִּשְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: הֱווֹ יָדְעִי שֶׁשָּׁלַח רַבִּי אֶלְעָזָר לַגּוֹלָה מִשּׁוּם רַבֵּינוּ, שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וּמֵת – אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין; שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, הִלְכְתָא: כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין.
ה׳ קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב, קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל!
ו׳ דְּרַב אַדְּרַב לָא קַשְׁיָא – הָא דִּקְנוֹ מִינֵּיהּ, הָא דְּלָא קְנוֹ מִינֵּיהּ. דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל לָא קַשְׁיָא – בִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ.
ז׳ יָתֵיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲחוֹרֵיהּ דְּרָבָא, וְיָתֵיב רָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן קָא בָּעֵי מִינֵּיהּ – מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כׇּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ – עָמַד, חוֹזֵר;
א׳ בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא הָיָה קִנְיָן אֶלָּא מֵחֲמַת הַמִּיתָה. וְאַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ, וְאִשְׁתִּיק.
ב׳ כִּי קָם, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: מַאי אַחְוִי לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: בִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ.
ג׳ הֵיכִי דָּמֵי מְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ? אָמַר רַב חִסְדָּא: ״וּקְנֵינָא מִינֵּיהּ מוֹסִיף עַל מַתַּנְתָּא דָּא״.
ד׳ פְּשִׁיטָא – כָּתַב לָזֶה וְכָתַב לָזֶה, הַיְינוּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: דְּיָיתֵיקֵי מְבַטֶּלֶת דְּיָיתֵיקֵי. כָּתַב וְזִיכָּה לָזֶה, כָּתַב וְזִיכָּה לָזֶה – רַב אָמַר: רִאשׁוֹן קָנָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֵׁנִי קָנָה.
ה׳ רַב אָמַר: רִאשׁוֹן קָנָה – הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֵׁנִי קָנָה – הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע.
ו׳ וְהָא אִפְּלִיגוּ בַּהּ חֲדָא זִימְנָא – בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתוּב בָּהּ קִנְיָן!
ז׳ צְרִיכָא; דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַב, מִשּׁוּם דִּקְנוֹ מִינֵּיהּ; אֲבָל בְּהָא, דְּלָא קְנוֹ מִינֵּיהּ – אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל; אֲבָל בְּהָךְ – אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב; צְרִיכָא.
ח׳ בְּסוּרָא – מַתְנוּ הָכִי; בְּפוּמְבְּדִיתָא – מַתְנוּ הָכִי, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כׇּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְקָנוּ מִיָּדוֹ, מַהוּ? שְׁלַח לְהוּ: אֵין אַחַר קִנְיָן כְּלוּם.
מקור הטקסט: ספריא — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (CC-BY-NC)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד