תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק״ס

א׳ גֵּט פָּשׁוּט – עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. מְקוּשָּׁר – עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.

ב׳ פָּשׁוּט – שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו, מְקוּשָּׁר – שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

ג׳ גֵּט פָּשׁוּט – עֵדָיו בִּשְׁנַיִם, וּמְקוּשָּׁר – בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתַב בּוֹ עֵד אֶחָד, וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתַב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.

ד׳ גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר קְרָא: ״שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם, וְהָעֵד עֵדִים״. ״שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר״ –

א׳ זֶה פָּשׁוּט. ״וְחָתוֹם״ – זֶה מְקוּשָּׁר. ״וְהָעֵד״ – שְׁנַיִם, ״עֵדִים״ – שְׁלֹשָׁה. הָא כֵּיצַד? שְׁנַיִם לְפָשׁוּט, שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר.

ב׳ וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

ג׳ רַפְרָם אָמַר, מֵהָכָא: ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים, וְאֶת הַגָּלוּי״; ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה״ – זֶה פָּשׁוּט. ״אֶת הֶחָתוּם״ – זֶה מְקוּשָּׁר. ״וְאֶת הַגָּלוּי״ – זֶה פָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר.

ד׳ ״הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים״ – אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין פָּשׁוּט לִמְקוּשָּׁר. הָא כֵּיצַד? זֶה עֵדָיו שְׁנַיִם, וְזֶה עֵדָיו שְׁלֹשָׁה; זֶה עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, וְזֶה עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.

ה׳ וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

ו׳ רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר, מֵהָכָא: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״ – אִם תִּתְקַיֵּים עֵדוּתָן בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָּרַט לָךְ בִּשְׁלֹשָׁה? לוֹמַר לָךְ: שְׁנַיִם לְפָשׁוּט, שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר.

ז׳ וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

ח׳ וְהָנֵי לְהָכִי הוּא דְּאָתוּ? כׇּל חַד וְחַד לְמִילְּתֵיהּ הוּא דַּאֲתָא – לְכִדְתַנְיָא: ״שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם״ – עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן. ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה״ – הָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים״ – לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן!

ט׳ אֶלָּא מְקוּשָּׁר מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

י׳ וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן מְקוּשָּׁר? אַתְרָא דְכָהֲנֵי הֲווֹ, וַהֲווֹ קָפְדִי טוּבָא וּמְגָרְשִׁי נָשַׁיְיהוּ; וְעָבְדִי רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, אַדְּהָכִי וְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתַּיְיהוּ.

י״א הָתִינַח גִּיטִּין, שְׁטָרוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּחַלֵּק בֵּין גִּיטִּין לִשְׁטָרוֹת.

י״ב הֵיכָן עֵדִים חוֹתְמִין? רַב הוּנָא אָמַר: בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֲחוֹרֵי הַכְּתָב – וּכְנֶגֶד הַכְּתָב מִבַּחוּץ.

י״ג אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא: לְרַב הוּנָא דְּאָמַר בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – קָא סָלְקָא דַּעְתִּין בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר מִגַּוַּאי – וְהָא הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְאָמַר רַבִּי: אֵין זְמַן בָּזֶה! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַבִּי: שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע? פַּלְיֵיהּ, וְחַזְיֵיהּ. וְאִם אִיתָא, ״אֵין זְמַן בָּזֶה וְאֵין עֵדִים בָּזֶה״ מִיבַּעְיָא לֵיהּ!

י״ד אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – מִגַּוַּאי? לָא, בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – מֵאַבָּרַאי.

ט״ו וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא זַיֵּיף וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי, וַחֲתִימִי סָהֲדִי!

ט״ז דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״שָׁרִיר וְקַיָּים״.

י״ז וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתֵב מַאי דְּבָעֵי, וַהֲדַר כָּתֵב ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ אַחֲרִינָא! חַד ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ כָּתְבִינַן, תְּרֵי ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ לָא כָּתְבִינַן.

י״ח וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא מָחֵיק לֵיהּ לְ״שָׁרִיר וְקַיָּים״, וְכָתַב מַאי דְּבָעֵי, וַהֲדַר כָּתֵב ״שָׁרִיר וְקַיָּים״! הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּלוּיָה; מְקוּיֶּימֶת – כְּשֵׁרָה,