תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס״ב

א׳ אָמַר רַב עַמְרָם: לְפִי שֶׁאֵין לְמֵדִין מִשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה.

ב׳ אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב עַמְרָם: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים שְׁנֵי שִׁיטִין מִן הַכְּתָב – פָּסוּל, שִׁיטָה אַחַת – כָּשֵׁר.

ג׳ מַאי שְׁנָא שְׁנֵי שִׁיטִין – דִּלְמָא מְזַיֵּיף וְכָתֵב; שִׁיטָה אַחַת נָמֵי, מְזַיֵּיף וְכָתַב! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אֵין לְמֵדִין מִשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה? שְׁמַע מִינַּהּ.

א׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שִׁיטָה וּמֶחֱצָה, מַאי? תָּא שְׁמַע: הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים שְׁנֵי שִׁיטִין – פָּסוּל. הָא שִׁיטָה וּמֶחֱצָה – כָּשֵׁר.

ב׳ אֵימָא סֵיפָא: שִׁיטָה אַחַת – כָּשֵׁר. שִׁיטָה אַחַת הוּא דְּכָשֵׁר, הָא שִׁיטָה וּמֶחֱצָה – פָּסוּל! אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

ג׳ מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים שְׁנֵי שִׁיטִין מִן הַכְּתָב – פָּסוּל. פָּחוֹת מִכָּאן – כָּשֵׁר.

ד׳ הָיוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה עֵדִים חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – תִּתְקַיֵּים עֵדוּת בַּשְּׁאָר.

ה׳ מְסַיַּיע לֵיהּ לְחִזְקִיָּה, דְּאָמַר חִזְקִיָּה: מִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים – כָּשֵׁר.

ו׳ וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אֲוִיר סוּכָּה פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה, סְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל בְּאַרְבָּעָה.

ז׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁנֵי שִׁיטִין שֶׁאָמְרוּ –