תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע״א

א׳ אִיפְּכָא מַתְנִינַן לַהּ.

ב׳ מַתְנִי׳ לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ – בֵּין חֲרֵבִין, בֵּין יְשׁוּבִין. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.

ג׳ וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״חוּץ מֵאֵלּוּ״, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

ד׳ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּהּ. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, זָכוּ בַּשָּׂדֶה – זָכוּ בְּכוּלָּהּ. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחְזִיק בַּשָּׂדֶה – הֶחְזִיק בְּכוּלָּהּ.

ה׳ הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה.

ו׳ גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא מֶכֶר וּמַאי שְׁנָא מַתָּנָה? פֵּירֵשׁ יְהוּדָה בֶּן נְקוֹסָא לִפְנֵי רַבִּי: זֶה פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ.

ז׳ הַאי ״זֶה פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ״?! זֶה לֹא פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ הוּא! אֶלָּא זֶה הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ, וְזֶה לֹא הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ.

ח׳ הַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: ״הַבוּ לֵיהּ לִפְלָנְיָא בֵּיתָא, דְּמַחְזִיק מְאָה גּוּלְפֵי״. אִשְׁתְּכַח דַּהֲוָה מַחְזִיק מְאָה וְעֶשְׂרִין, אָמַר מָר זוּטְרָא: מְאָה אֲמַר לֵיהּ, מְאָה וְעֶשְׂרִין לָא אֲמַר לֵיהּ.

ט׳ רַב אָשֵׁי אָמַר, מִי לָא תְּנַן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן? אַלְמָא מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב; הָכָא נָמֵי, מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב.

י׳ הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא, אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע, מָכַר קַרְקַע וְשִׁיֵּיר שְׁנֵי אִילָנוֹת לְפָנָיו – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר – הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי בּוֹר וָדוּת, דְּלָא קָא מַכְחֲשִׁי בְּאַרְעָא; אֲבָל אִילָנוֹת, דְּקָא מַכְחֲשִׁי בְּאַרְעָא –

א׳ אִם אִיתָא דְּלָא שַׁיַּיר, לֵימָא לֵיהּ: ״עֲקוֹר אִילָנָךְ, שְׁקוֹל וְזִיל״.

ב׳ תְּנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: ״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְיוֹנְקִין מִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ״.

ג׳ וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שַׁיּוֹרֵי שַׁיַּיר, כִּי קָא יָנְקִי – מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָא יָנְקִי!

ד׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר – כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְרַב הוּנָא דְּאָמַר – כְּרַבָּנַן.

ה׳ כְּרַבָּנַן?! פְּשִׁיטָא! נָפְקָא מִינַּהּ – דְּאִי נָפְלִי, הָדַר שָׁתֵיל לְהוּ.