תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ״ג

א׳ לָשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן יְוָנִית! וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: [בְּ]בָבֶל – לְשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן פָּרְסִי! אָמְרִי: לָשׁוֹן יְוָנִי לְחוּד, חׇכְמַת יְוָנִית לְחוּד.

ב׳ וְחׇכְמַת יְוָנִית מִי אֲסִירָא?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: ״עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי״ – אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא; חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ תּוֹרָה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ חׇכְמַת יְוָנִית; וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי – כָּאן, וּבֶן אֲחִי אַבָּא – בְּעַסְיָא!

ג׳ אָמְרִי: שָׁאנֵי בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת. וְכִדְתַנְיָא: הַמְסַפֵּר קוֹמֵי – הֲרֵי זֶה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. אַבְטוּלְמוֹס בַּר רְאוּבֵן הִתִּירוּ לוֹ לְסַפֵּר קוֹמֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לַמַּלְכוּת. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִתִּירוּ לָהֶם לְסַפֵּר בְּחׇכְמַת יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבִים לַמַּלְכוּת.

ד׳ לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב – אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֲבָל מְגַדֵּל הוּא בָּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, וְקוֹשְׁרוֹ בַּיּוֹם וּמַתִּירוֹ בַּלַּיְלָה.

ה׳ תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: הַמְגַדֵּל כְּלָבִים – כִּמְגַדֵּל חֲזִירִים. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּאָרוּר.

ו׳ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: בָּבֶל – כְּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר דָּמֵי. תַּרְגְּמַהּ: נְהַרְדְּעָא.

ז׳ דָּרֵישׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״ – לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת. חָסֵר אַחַת, וְהָיְתָה אִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת בֵּינֵיהֶם וּרְאוּיָה לְהַשְׁלִים, וְנָבַח בָּהּ כֶּלֶב וְהִפִּילָה, נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל.

ח׳ הָהִיא אִיתְּתָא דְּעַלַּת לְמֵיפָא בְּהָהוּא בֵּיתָא, נְבַח בַּהּ כַּלְבָּא. אֲמַר לַהּ מָרֵיהּ: לָא תִּיסְתְּפַי מִינֵּיהּ, שְׁקִילִי נִיבֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: שְׁקִילָה טֵיבוּתָיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי, כְּבָר נָד וָלָד.

ט׳ אֵין פּוֹרְסִין נִישְׁבִּין לְיוֹנִים וְכוּ׳. וּמִי אָזְלִי כּוּלֵּי הַאי? וְהָתְנַן: מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה! אָמַר אַבָּיֵי: מֵישָׁט שָׁיְיטִי טוּבָא, כַּרְסַיְיהוּ בַּחֲמִשִּׁים אַמָּה מַלְיָא.

י׳ וּמֵישָׁט שְׁלֹשִׁים רִיס וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: בַּיִּשּׁוּב – אֲפִילּוּ מֵאָה מִיל לֹא יִפְרוֹס! רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּיִשּׁוּב כְּרָמִים. רַבָּה אָמַר: בְּיִשּׁוּב שׁוֹבָכִין.

י״א וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם שׁוֹבָכִין גּוּפַיְיהוּ! אִיבָּעֵית אֵימָא: בִּדְגוֹי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּדְהֶפְקֵר, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּדִידֵיהּ.

י״ב
הֲדַרַן עֲלָךְ מְרוּבָּה

א׳ מַתְנִי׳ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ, חַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִיפּוּי, בְּשֶׁבֶת וּבוֹשֶׁת.

ב׳ בְּנֶזֶק כֵּיצַד? סִימֵּא אֶת עֵינוֹ; קָטַע אֶת יָדוֹ; שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק, וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה.

ג׳ צַעַר – כְּוָאוֹ (אוֹ) בְּשַׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר, וַאֲפִילּוּ עַל צִיפּוֹרְנוֹ מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה – אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רוֹצֶה לִיטּוֹל, לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ.

ד׳ רִיפּוּי – הִכָּהוּ, חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ. עָלָה בּוֹ צְמָחִים, אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּיב, שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה – פָּטוּר. חָיְיתָה וְנִסְתְּרָה חָיְיתָה וְנִסְתְּרָה – חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ. חָיְיתָה כׇּל צוֹרְכָּהּ – אֵינוֹ חַיָּיב לְרַפּאוֹתוֹ.

ה׳ שֶׁבֶת – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ.

ו׳ בּוֹשֶׁת – הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ.

ז׳ גְּמָ׳ אַמַּאי? ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ אָמַר רַחֲמָנָא – אֵימָא עַיִן מַמָּשׁ!

ח׳ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּתַנְיָא: יָכוֹל סִימֵּא אֶת עֵינוֹ – מְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ – מְקַטֵּעַ אֶת יָדוֹ, שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ – מְשַׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״; מָה מַכֵּה בְהֵמָה – לְתַשְׁלוּמִין, אַף מַכֵּה אָדָם – לְתַשְׁלוּמִין.

ט׳ וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת״ – לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אִי אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר, אֲבָל אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר לְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵין חוֹזְרִין.

י׳ הֵי ״מַכֶּה״? אִילֵימָא ״מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״ – הָהוּא בִּקְטָלָא כְּתִיב!

י״א אֶלָּא מֵהָכָא: ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ״. הַאי לָאו ״מַכֶּה״ הוּא! ״הַכָּאָה״–״הַכָּאָה״ קָאָמְרִינַן; מָה הַכָּאָה הָאֲמוּרָה בִּבְהֵמָה – לְתַשְׁלוּמִין, אַף הַכָּאָה הָאֲמוּרָה בְּאָדָם – לְתַשְׁלוּמִין.

י״ב וְהָא כְּתִיב: ״וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כׇּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת״! בְּמָמוֹן. מִמַּאי דִּבְמָמוֹן? אֵימָא בְּמִיתָה מַמָּשׁ!

י״ג לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ. חֲדָא – דְּהָא אִיתַּקַּשׁ לְ״מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה״. וְעוֹד, כְּתִיב בָּתְרֵיהּ: ״כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״ – וּשְׁמַע מִינַּהּ מָמוֹן.

י״ד וּמַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? תּוּ קָא קַשְׁיָא לְתַנָּא – מַאי חָזֵית דְּיָלְפַתְּ מִמַּכֵּה בְהֵמָה? לֵילַף מִמַּכֵּה אָדָם!

ט״ו אָמְרִי: דָּנִין נְיזָקִין מִנְּיזָקִין, וְאֵין דָּנִין נְיזָקִין מִמִּיתָה. אַדְּרַבָּה! דָּנִין אָדָם מֵאָדָם, וְאֵין דָּנִין אָדָם מִבְּהֵמָה!

ט״ז הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״ – הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי מוֹת יוּמָת״ – לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אִי אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר, אֲבָל אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר לְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין.

י״ז וְהַאי ״לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ״ – לְמַעוֹטֵי רָאשֵׁי אֵבָרִים הוּא דַּאֲתָא? הַאי מִבְּעֵי לֵיהּ דְּאָמַר רַחֲמָנָא לָא תַּעֲבֵיד בֵּיהּ תַּרְתֵּי – לָא תִּשְׁקוֹל מִינֵּיהּ מָמוֹן וְתִקְטְלֵיהּ! הַאי מִ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״ נָפְקָא – רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת.

י״ח וְאַכַּתִּי מִבְּעֵי לֵיהּ, דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא: לָא תִּשְׁקוֹל מָמוֹן וְתִפְטְרֵיהּ! אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תִקְּחוּ כוֹפֶר לַאֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת״; ״לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אִי אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר, אֲבָל אַתָּה לוֹקֵחַ כּוֹפֶר לְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין.

י״ט וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב ״לֹא תִקְּחוּ כֹפֶר״, ״מַכֵּה״–״מַכֵּה״ לְמָה לִי? אָמְרִי: אִי מֵהַאי, הֲוָה אָמֵינָא: אִי בָּעֵי – עֵינוֹ נִיתֵּיב, וְאִי בָּעֵי – דְּמֵי עֵינוֹ נִיתֵּיב; קָא מַשְׁמַע לַן מִבְּהֵמָה, מָה מַכֵּה בְהֵמָה – לְתַשְׁלוּמִין, אַף מַכֵּה אָדָם – לְתַשְׁלוּמִין.

כ׳ תַּנְיָא, רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ – מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַיִן מַמָּשׁ? אָמַרְתָּ, הֲרֵי שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ שֶׁל זֶה גְּדוֹלָה וְעֵינוֹ שֶׁל זֶה קְטַנָּה, הֵיאַךְ אֲנִי קוֹרֵא בֵּיהּ ״עַיִן תַּחַת עַיִן״?

כ״א וְכִי תֵּימָא: כָּל כִּי הַאי – שָׁקֵיל מִינֵּיהּ מָמוֹנָא; הַתּוֹרָה אָמְרָה: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״ – מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לְכוּלְּכֶם!

כ״ב אָמְרִי: מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא נְהוֹרָא שְׁקַיל מִינֵּיהּ, נְהוֹרָא אָמַר רַחֲמָנָא נִישְׁקוֹל מִינֵּיהּ! דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי,