תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י״ט

א׳ כָּאן לְמַעֲשֵׂר. וּמְנָא תֵּימְרָא דְּחוּלִּין לָא בָּעוּ כַּוּוֹנָה — דִּתְנַן: גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ וּבוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים — טְהוֹרִין. קָתָנֵי אָדָם דּוּמְיָא דְּכֵלִים, מָה כֵּלִים דְּלָא מְכַוְּונִי — אַף אָדָם דְּלָא מְכַוֵּין.

ב׳ וּמִמַּאי? דִּלְמָא בְּיוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה אֵימָתַי יִתָּלֵשׁ הַגַּל עָסְקִינַן, וְכֵלִים דּוּמְיָא דְּאָדָם, מָה אָדָם דְּבַר כַּוּוֹנָה — אַף כֵּלִים דִּמְכַוֵּין לְהוּ.

ג׳ וְכִי תֵּימָא בְּיוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה, מַאי לְמֵימְרָא?

ד׳ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לִיגְזוֹר דִּלְמָא אָתֵי לְמִיטְבַּל בְּחַרְדָּלִית שֶׁל גְּשָׁמִים, אִי נָמֵי נִגְזוֹר רָאשִׁין אַטּוּ כִּיפִּין, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן.

ה׳ וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא מַטְבִּילִין בְּכִיפִּין, דְּתַנְיָא: מַטְבִּילִין בְּרָאשִׁין, וְאֵין מַטְבִּילִין בְּכִיפִּין, לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בָּאֲוִיר.

ו׳ אֶלָּא מֵהָא דִּתְנַן: פֵּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם, וּפָשַׁט מִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת וּנְטָלָן — יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּפֵירוֹת אֵינָן בְּ״כִי יוּתַּן״.

ז׳ וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו — יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְהַפֵּירוֹת הֲרֵי הֵן בְּ״כִי יוּתַּן״.

ח׳ אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: הַטּוֹבֵל לְחוּלִּין וְהוּחְזַק לְחוּלִּין — אָסוּר לְמַעֲשֵׂר. הוּחְזַק — אִין, לֹא הוּחְזַק — לָא!

ט׳ הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהוּחְזַק לְחוּלִּין — אָסוּר לְמַעֲשֵׂר.

י׳ אֵיתִיבֵיהּ: טָבַל וְלֹא הוּחְזַק — כְּאִילּוּ לֹא טָבַל, מַאי לָאו — כְּאִילּוּ לֹא טָבַל כְּלָל?

י״א לֹא, כְּאִילּוּ לֹא טָבַל לְמַעֲשֵׂר, אֲבָל טָבַל לְחוּלִּין. הוּא סָבַר דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לֵיהּ. נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא: טָבַל וְלֹא הוּחְזַק — אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר וּמוּתָּר לַחוּלִּין.

י״ב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: טָבַל וְעָלָה — מַחְזִיק עַצְמוֹ לְכֹל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.

י״ג מֵיתִיבִי: עוֹדֵהוּ רַגְלוֹ אַחַת בַּמַּיִם, הוּחְזַק לְדָבָר קַל — מַחְזִיק עַצְמוֹ לְדָבָר חָמוּר, עָלָה — שׁוּב אֵינוֹ מַחְזִיק.

י״ד מַאי לָאו — אֵינוֹ מַחְזִיק כְּלָל!

ט״ו לֹא: עוֹדֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּחְזַק — מַחְזִיק, עָלָה, אִם לֹא הוּחְזַק — מַחְזִיק, וְאִם הוּחְזַק — אֵינוֹ מַחְזִיק.

ט״ז מַאן תַּנָּא עוֹדֵהוּ רַגְלוֹ אַחַת בַּמַּיִם? אָמַר רַבִּי פְּדָת: רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוּוֹנוֹת, וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה — הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם — אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.

י״ז אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַחְלוֹקֶת בְּמַעֲלוֹת דְּרַבָּנַן, אֲבָל מִטּוּמְאָה לְטׇהֳרָה — דִּבְרֵי הַכֹּל אַף הַשֵּׁנִי טָמֵא. וְהַיְינוּ דְּרַבִּי פְּדָת.

י״ח אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַחְלוֹקֶת מִטּוּמְאָה לְטׇהֳרָה, אֲבָל בְּמַעֲלוֹת דְּרַבָּנַן — דִּבְרֵי הַכֹּל אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת.

י״ט אָמַר עוּלָּא, בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: לְרַבִּי יְהוּדָה, מַהוּ לְהַטְבִּיל מְחָטִין וְצִינּוֹרִיּוֹת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן?

כ׳ גּוּד אַחֵית אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה, גּוּד אַסֵּיק לֵית לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא: גּוּד אַסֵּיק נָמֵי אִית לֵיהּ?

כ״א אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: שָׁלֹשׁ גְּמָמִיּוֹת בַּנַּחַל, הָעֶלְיוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה וְהָאֶמְצָעִית; הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה, וְהָאֶמְצָעִית שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה, וְחַרְדָּלִית שֶׁל גְּשָׁמִים עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: מַטְבִּיל בָּעֶלְיוֹנָה.

כ״ב וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

א׳ מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: מַטְבִּיל בָּעֶלְיוֹנָה, וַאֲנִי אוֹמֵר: בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא בָּעֶלְיוֹנָה! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.

ב׳ הַטּוֹבֵל לַחוּלִּין וְהוּחְזַק לַחוּלִּין כּוּ׳. מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבָּנַן הִיא, דְּשָׁנֵי לְהוּ בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר.

ג׳ אֵימָא סֵיפָא: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לִפְרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.

ד׳ אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר כַּהֲדָדֵי נִינְהוּ, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר?! אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר.

ה׳ רַב אַחָא בַּר אַדָּא מַתְנֵי לַהּ בְּסֵיפָא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, וּמוֹקֵי לַהּ כּוּלָּהּ כְּרַבָּנַן.

ו׳ אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינַּהּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ. מִמַּאי —