תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ״ו

א׳ בְּשֶׁהֶחְמִיץ מַחְלוֹקֶת, וּמַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּשֶׁהֶחְמִיץ מַחְלוֹקֶת.

ב׳ וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: תֶּמֶד שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּלְבַסּוֹף הֶחְמִיץ – קָנָה מַעֲשֵׂר. מַאי טַעְמָא? אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּפֵירָא הוּא.

ג׳ אֶלָּא, מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי הֶחְמִיץ – אִין, לֹא הֶחְמִיץ – לָא, דִּלְמָא אִי שַׁבְקֵיהּ הֲוָה מַחְמִיץ! אָמַר רַבָּה: כְּשֶׁשִּׁיֵּיר מִמֶּנּוּ בְּכוֹס וְלֹא הֶחְמִיץ.

ד׳ רָבָא אָמַר: הָא מַנִּי? רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הִיא, דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם חָסֵר קוּרְטוֹב, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן קוּרְטוֹב יַיִן, וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה יַיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה – לֹא פְּסָלוּהוּ.

ה׳ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם חָסֵר קוּרְטוֹב, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן קוּרְטוֹב חָלָב, וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה מַיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה – לֹא פְּסָלוּהוּ.

ו׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה.

ז׳ לָאו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בָּתַר חֲזוּתָא אָזְלִינַן? הָכָא נָמֵי זִיל בָּתַר חֲזוּתָא, וְטַעְמָא וַחֲזוּתָא דְּהַאי מַיָּא נִינְהוּ.

ח׳ וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הֶחְמִיץ.

ט׳ קָסָבַר בְּלֹא הֶחְמִיץ מַחְלוֹקֶת, וְעַד כָּאן לָא מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, אֲבָל מֵעָלְמָא לָא, דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב.

י׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ –

א׳ מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם, מִשֶּׁהֶחְמִיץ – אֵין מַשִּׁיקוֹ בְּמַיִם. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמַיִם טְהוֹרִים וְנִטְמְאוּ, אֲבָל טְמֵאִים מֵעִיקָּרָא – לָא.

ב׳ אֲזַל רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל, אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, מַאי שְׁנָא טְמֵאִין מֵעִיקָּרָא דְּלָא, דְּאָמְרִינַן: אַיְּידֵי דְּמַיָּא יַקִּירִי שׇׁכְנִי תַּתַּאי, וּפֵירָא קָפֵי מִלְּעֵיל, וְלָא קָא סָלְקָא לְהוּ הַשָּׁקָה לְמַיָּא. אִי הָכִי, טְהוֹרִים וּלְבַסּוֹף נִטְמְאוּ נָמֵי.

ג׳ אֶלָּא, מְבַלְבְּלִי; הָכָא נָמֵי – מְבַלְבְּלִי.

ד׳ מַתְנִי׳ כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס, וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר.

ה׳ גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אָמְרוּ: יֵשׁ קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר, דְּתַנְיָא: קְטַנָּה מִבַּת יוֹם אֶחָד עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס, מִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁתִּיבְגַּר – יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר – אֵין קְנָס, וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס – אֵין מֶכֶר.

ו׳ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד שֶׁתִּיבְגַּר – יֵשׁ לָהּ קְנָס.

ז׳ קְנָס – אִין, מֶכֶר – לָא? אֵימָא: אַף קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר.

ח׳ מַתְנִי׳ כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵיאוּן – אֵין חֲלִיצָה, וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה – אֵין מֵיאוּן.

ט׳ גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ מֵיאוּן בִּמְקוֹם חֲלִיצָה, דְּתַנְיָא: עַד מָתַי הַבַּת מְמָאֶנֶת? עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר עַל הַלָּבָן.

י׳ מַתְנִי׳ כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה – אֵין הַבְדָּלָה, וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה – אֵין תְּקִיעָה.

י״א יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – תּוֹקְעִין, וְלֹא מַבְדִּילִין; בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – מַבְדִּילִין, וְלֹא תּוֹקְעִין.

י״ב כֵּיצַד מַבְדִּילִין? ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ״. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: ״בֵּין קוֹדֶשׁ חָמוּר לְקוֹדֶשׁ הַקַּל״.

י״ג גְּמָ׳ הֵיכִי תּוֹקֵעַ? אָמַר רַב יְהוּדָה: תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ מִתּוֹךְ תְּקִיעָה, וְרַב אַסִּי אָמַר: תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ בִּנְשִׁימָה אַחַת. אַתְקֵין רַב אַסִּי בְּהוּצָל כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.

י״ד מֵיתִיבִי: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תּוֹקְעִין וְלֹא מְרִיעִין. מַאי לָאו לֹא מְרִיעִין כְּלָל? לָא, רַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַב אַסִּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. רַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: לָא מְרִיעִין בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּקִיעָה. וְרַב אַסִּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: לָא מְרִיעִין בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת, אֶלָּא בִּנְשִׁימָה אַחַת.

ט״ו וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כּוּ׳. הֵיכָא אָמַר לַהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה: בַּחֲתִימָתָהּ, וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן: בַּחֲתִימָתָהּ.

ט״ז וְרַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: אַף בִּפְתִיחָתָהּ, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

י״ז רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: ״בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ הַקַּל״, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

י״ח אָמַר רַבִּי זֵירָא: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת, אוֹמֵר ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״, מַאי טַעְמָא? סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה.

י״ט הֲדַרַן עֲלָךְ הַכֹּל שׁוֹחֲטִין.