תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ״ב

א׳ בְּפֶסַח אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם״, וְכִי כׇּל הַקָּהָל כּוּלָּם שׁוֹחֲטִים? וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד! אֶלָּא מִכָּאן שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּפֶסַח אֶחָד – שָׁלִיחַ בְּקָדָשִׁים מְנָא לֵיהּ?

ב׳ – מִינֵּיהּ. וְדִילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּיְיהוּ.

ג׳ אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת״. וְדִילְמָא הָתָם נָמֵי, דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּיְיהוּ? אִם כֵּן תְּרֵי קְרָאֵי לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּשָׁיֵיךְ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּלָא שָׁיֵיךְ.

ד׳ הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״אִישׁ״ זוֹכֶה, וְלֹא הַקָּטָן זוֹכֶה. הָהוּא מֵ״אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ״ נָפְקָא.

ה׳ וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּשׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד. סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר: אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.

ו׳ וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה״. תִּיפּוֹק לֵיהּ שְׁלִיחוּת מֵהָכָא! וְתִיסְבְּרָא דְּהָא שְׁלִיחוּת הוּא? וְהָא קְטַנִּים לָאו בְּנֵי שְׁלִיחוּת נִינְהוּ!

ז׳ אֶלָּא, כִּי הָא דְּרָבָא בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד״. וְתִיסְבְּרַאּ זְכוּת הִיא? הָא חוֹבָה נָמֵי אִיכָּא, דְּאִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּהַר, וְלָא נִיחָא לֵיהּ בְּבִקְעָה, וְאִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּבִקְעָה וְלָא נִיחָא לֵיהּ בְּהַר!

ח׳ וְאֶלָּא כִּדְרָבָא בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן לִיתוֹמִים שֶׁבָּאוּ לַחֲלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן שֶׁבֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָחוּב וְלִזְכּוֹת? ״לָחוּב״ אַמַּאי? אֶלָּא: ״לָחוּב עַל מְנָת לִזְכּוֹת״ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ״.

ט׳ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יְתוֹמִים שֶׁבָּאוּ לַחְלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶם – בֵּית דִּין מַעֲמִידִים לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּבוֹרְרִים לָהֶם חֵלֶק יָפֶה, וְאִם הִגְדִּילוּ – יְכוֹלִים לְמַחוֹת. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: אִם הִגְדִּילוּ אֵינָם יְכוֹלִים לְמַחוֹת, דְּאִם כֵּן מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה?

י׳ וּמִי אִית לֵיהּ לְרַב נַחְמָן ״אִם כֵּן מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״? וְהָתְנַן: שׁוּם הַדַּיָּינִים שֶׁפִּיחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים. (וְאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל): אִם כֵּן – מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה! וְאָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

י״א לָא קַשְׁיָא:

א׳ הָא – דִּטְעוֹ, הָא – דְּלָא טְעוֹ. אִי דְּלָא טְעוֹ, מַאי יְכוֹלִים לְמַחוֹת? יְכוֹלִים לְמַחוֹת בְּרוּחוֹת.

ב׳ אָמַר רַב נַחְמָן: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ הֲרֵי הֵן כְּלָקוֹחוֹת. פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – נִקְנֶה מִקָּח. יָתֵר עַל שְׁתוּת – בָּטֵל מִקָּח. שְׁתוּת – קָנָה, וּמַחְזִיר אוֹנָאָה.

ג׳ אָמַר רָבָא: הָא דַּאֲמַרַן ״פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – נִקְנֶה מִקָּח״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שַׁוְּיֵהּ שָׁלִיחַ, אֲבָל שַׁוְּיֵהּ שָׁלִיחַ, אָמַר: לְתַקּוֹנֵי שַׁדַּרְתָּיךָ וְלָא לְעַוּוֹתֵי.

ד׳ וְהָא דַּאֲמַרַן ״יָתֵר מִשְּׁתוּת – בָּטֵל מִקָּח״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אָמַר (נִיפְלִיגַן) [נִפְלוֹג] בְּשׁוּמָא דְּבֵי דִינָא, אֲבָל אָמַר נִפְלוֹג בְּשׁוּמָא דְּבֵי דִינָא – מִכְרָן קַיָּים, דִּתְנַן: שׁוּם הַדַּיָּינִים שֶׁפִּיחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים.

ה׳ וְהָא דַּאֲמַרַן ״שְׁתוּת – קָנָה, וּמַחְזִיר אוֹנָאָה״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלֵי, אֲבָל בִּמְקַרְקְעֵי – אֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת. וּבִמְקַרְקְעֵי לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דִּפְלוּג בְּעִילּוּיָא, אֲבָל פְּלוּג בְּמִשְׁחֲתָא – לָא, כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה – נָמֵי חוֹזֵר.

ו׳ וְהָא דִּתְנַן: הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵירָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שִׁילַּח בְּיַד פִּיקֵּחַ – פִּיקֵּחַ חַיָּיב.

ז׳ וְאַמַּאי? נֵימָא: שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ! שָׁאנֵי הָתָם דְּאֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵירָה. דְּאָמְרִינַן: דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי תַּלְמִיד – דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים?

ח׳ וְהָדְתַנְיָא: שָׁלִיחַ שֶׁלֹּא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ – שָׁלִיחַ מָעַל, עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. כִּי עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ דְּבַעַל הַבַּיִת – בַּעַל הַבַּיִת מִיהָא מָעַל. אַמַּאי? נֵימָא: אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵירָה!

ט׳ שָׁאנֵי מְעִילָה, דְּיָלְפָא ״חֵטְא״ ״חֵטְא״ מִתְּרוּמָה: מָה תְּרוּמָה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף מְעִילָה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ.

י׳ וְנֵילַף מִינַּהּ! מִשּׁוּם דְּהָוֵי מְעִילָה וּשְׁלִיחוּת יָד שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. מְעִילָה – הָא דַּאֲמַרַן. שְׁלִיחוּת יָד מַאי הִיא?

י״א דְּתַנְיָא: ״עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע״, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לְחַיֵּיב עַל הַמַּחְשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ וְגוֹ׳״.

י״ב אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: וַהֲלֹא נֶאֱמַר ״עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע״! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא נֶאֱמַר ״אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ״! אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: אִם כֵּן, ״עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע״ לְמָה לִי? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא הוּא, אָמַר לְעַבְדּוֹ וְלִשְׁלוּחוֹ מִנַּיִן – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע״.

י״ג הָנִיחָא לְבֵית הִלֵּל. אֶלָּא לְבֵית שַׁמַּאי, דְּמוֹקְמִי לֵיהּ לְהַאי קְרָא בְּמַחְשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה,