תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ״ו

א׳ נִרְאִין דִּבְרֵי תַלְמִיד. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא – הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב.

ב׳ אִיתְּמַר: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אָמַר רַב: בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב. וְרַב אַסִּי אָמַר: אָבִיהָ וְלֹא הִיא. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב אַסִּי, וְאָמְרִי לַהּ חִיָּיא בַּר רַב לְרַב אַסִּי: ״אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ״, אֵין לִי אֶלָּא אָבִיהָ, הִיא עַצְמָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם מָאֵן יְמָאֵן״ – מִכׇּל מָקוֹם.

ג׳ אֲמַר לְהוּ רַב: לָא תֵּיזְלוּ בָּתַר אִיפְּכָא. יָכֵול לְשַׁנּוֹיֵי לְכוּ: כְּגוֹן שֶׁפִּיתָּהּ שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת. פִּיתָּהּ שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת קְרָא בָּעֵי? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לוֹמַר שֶׁמְּשַׁלֵּם קְנָס כִּמְפוּתָּה.

ד׳ אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּתְנֵינָא: ״מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה״ – שֶׁצְּרִיכָה הֵימֶנּוּ קִידּוּשִׁין. וְאִם פִּיתָּהּ לְשׁוּם אִישׁוּת, קִידּוּשִׁין לְמָה לִי? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: צְרִיכָה קִידּוּשִׁין לְדַעַת אָבִיהָ.

ה׳ מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ״, ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ״ אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ״ אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּכוּלָּן – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה.

ו׳ גְּמָ׳ מַאן תְּנָא ״הִתְקַדְּשִׁי״ ״הִתְקַדְּשִׁי״? אָמַר רַבָּה: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

ז׳ ״בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ״ אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְּרוּטָה כּוּ׳. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא, מַאי אִירְיָא אוֹכֶלֶת? אֲפִילּוּ מִנְחַת נָמֵי, דְּהָא ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ״ קָאָמַר! אֶלָּא אַסֵּיפָא.

ח׳ וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא? וְהָא מִלְוָה הִיא! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲרֵי שֻׁלְחָן, וַהֲרֵי בָּשָׂר, וַהֲרֵי סַכִּין, וְאֵין לָנוּ [פֶּה] לֶאֱכוֹל!

ט׳ רַב וּשְׁמוּאֵל אָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לְעוֹלָם אַרֵישָׁא, וְלָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא מַנַּחַת, דְּאִי אִיכָּא שָׁוֶה פְּרוּטָה – אִין, אִי לָא – לָא. אֲבָל אוֹכֶלֶת, הוֹאִיל וּמִיקָּרְבָא הֲנָיָיתַהּ, אֵימָא גָּמְרָה וּמַקְנְיָא נַפְשַׁהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

י׳ רַבִּי אַמֵּי אָמַר: לְעוֹלָם אַסֵּיפָא, וּמַאי ״עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה״ – עַד שֶׁיְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה.

י״א אָמַר רָבָא: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי אַמֵּי תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וּשְׁמַע מִינַּהּ: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה וּפְרוּטָה, דַּעְתַּהּ אַפְּרוּטָה,

א׳ וּשְׁמַע מִינַּהּ: מָעוֹת בְּעָלְמָא – חוֹזְרִים.

ב׳ אִיתְּמַר: הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ, רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת מַתָּנָה. רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים – אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן. וְלֵימָא לַהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן! סָבַר לָא מְקַבְּלָה.

ג׳ וּשְׁמוּאֵל סָבַר: מָעוֹת מַתָּנָה – אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה. וְנֵימָא לַהּ לְשׁוּם מַתָּנָה! סָבַר: כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא.

ד׳ מֵתִיב רָבִינָא: הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח – אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. וְאַמַּאי גָּזֵל בְּיַד כֹּהֵן? נֵימָא: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח, וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה!

ה׳ שָׁאנֵי הָתָם, דְּנָפֵיק חוּרְבָּה מִינַּהּ – זִימְנִין דְּאִית לֵיהּ לְכֹהֵן פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ רְבָעִים קֶמַח, וְהַאי אָלֵישׁ לֵיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְקָסָבַר נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכְלַהּ בְּטִיבְלַהּ.

ו׳ וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישׁ חַלָּה קֶמַח, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר: טַעְמַיְיהוּ מַאי – מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן וְטִירְחָא דְכֹהֵן אַחֵילְתֵּיהּ.

ז׳ וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה מִמָּקוֹם אַחֵר. מִי לָא תְּנַן: מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר?

ח׳ בִּתְרֵי מָנֵי – צָאֵית, בְּחַד מָנָא – לָא צָאֵית.

ט׳ וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כֹּהֵן מֵיצָת צָיֵית, וְקָסָבַר בַּעַל הַבַּיִת נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכַל בְּטִיבְלָא.

י׳ וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן, טִירְחָא דְכֹהֵן קַבְּלַהּ עֲלֵיהּ.

י״א וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִי לָא תְּנַן: מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב – תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם! הָא אוֹקֵימְנָא: בִּתְרֵי מָאנֵי צָאֵית, בְּחַד מָנָא לָא צָאֵית.

י״ב וְלָא צָאֵית?! וְהָתְנַן: הַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצָא מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ – תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם! שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלְּיָא הִיא,

י״ג מִדְּרַבִּי אִלְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אִלְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ״ – אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ, נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

י״ד אָמַר רָבָא: