תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל״א

א׳ אַשִּׁידָּה, דִּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִבַּחוּץ, וּמוֹדִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי הַלְּבִזְבְּזִין נִמְדָּד.

ב׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹדִים שֶׁעוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי הַלְּבִזְבְּזִין נִמְדָּד, וּבֵינֵיהֶן אֵין נִמְדָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח – אֵין בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד, וְאִם לָאו – בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד.

ג׳ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַיַּיִן, דִּתְנַן: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁמֶן תְּחִלָּה לְעוֹלָם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַדְּבָשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַיָּיִן. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר יַיִן לָא? אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: יָיִן.

ד׳ תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פַּעַם אַחַת נִתְעָרֵב לִי טֶבֶל בְּחוּלִּין, וּבָאתִי וְשָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי טַרְפוֹן, וְאָמַר לִי: לֵךְ קַח לְךָ מִן הַשּׁוּק וְעַשֵּׂר עָלָיו.

ה׳ קָסָבַר דְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵל, וְרוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵן, וְהָוֵה לֵיהּ כְּתוֹרֵם מִן הַפְּטוּר עַל הַפְּטוּר.

ו׳ וְלֵימָא לֵיהּ: ״לֵךְ קַח מִן הַגּוֹי״, קָסָבַר: אֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהָוֵה לֵיהּ מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר.

ז׳ אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ קַח מִן הַגּוֹי״, קָסָבַר יֵשׁ קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהָוֵה לֵיהּ מִן הַפְּטוּר עַל הַפְּטוּר.

ח׳ וְלֵימָא לֵיהּ: ״קַח מֵהַשּׁוּק״, קָסָבַר: אֵין רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין.

ט׳ שְׁלַח לֵיהּ רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרַב פָּפָּא: הָא דְּאָמַר רָבִין בַּר חִינָּנָא אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, אַף בְּנִתְעָרֵב לֵיהּ טֶבֶל בְּחוּלִּין?

י׳ אֲמַר לֵיהּ: אִין, אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲמַר לִי מָר זוּטְרָא, קָשֵׁי בַּהּ רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: פְּשִׁיטָא!

א׳ מִי קָאָמַר בְּמִשְׁנָתֵינוּ? ״כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה״ קָאָמַר.

ב׳ אָמַר רַב זְעֵירָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: קֶרַע הַבָּא בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – יִתְפּוֹר, בְּשָׁלֹשׁ – אַל יִתְפּוֹר. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הָא דְּאָמְרִינַן ״בְּשָׁלֹשׁ אַל יִתְפּוֹר״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּעַתִּיקָתָא, אֲבָל חַדְתָּתָא – לֵית לַן בַּהּ.

ג׳ וְלָא עַתִּיקָתָא עַתִּיקָתָא מַמַּשׁ, וְלָא חַדְתָּתָא חַדְתָּתָא מַמַּשׁ, אֶלָּא הָא דְּלָא אֲפִיצָן, הָא דַּאֲפִיצָן, וְהָנֵי מִילֵּי בְּגִידִין, אֲבָל בִּגְרָדִין – לָא.

ד׳ בָּעֵי רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּא: בֵּין דַּף לְדַף, בֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, מַאי? תֵּיקוּ.

ה׳ אָמַר רַבִּי זְעֵירִי, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: מְזוּזָה שֶׁכְּתָבָהּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, כְּשֵׁרָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת, מַהוּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה. מֵיתִיבִי: עֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שִׁירָה כְּמוֹתָהּ – פְּסוּלָה! כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה.

ו׳ אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְזוּזָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקוּבָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב.

ז׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: ״עַל הָאָרֶץ״ בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסוֹף שִׁיטָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּתְחִלַּת שִׁיטָה.

ח׳ מַאן דְּאָמַר בְּסוֹף שִׁיטָה, כִ״גְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״, וּמַאן דְּאָמַר בִּתְחִילַּת שִׁיטָה, כִּי הֵיכִי דִּמְרַחֲקָא שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ.

ט׳ אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּכָרֵיךְ לַהּ מֵ״אֶחָד״ כְּלַפֵּי ״שְׁמַע״, וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת.

י׳ מֵיתִיבִי: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: רַבִּי מֵאִיר הָיָה כּוֹתְבָהּ עַל דּוּכְסוּסְטוֹס כְּמִין דַּף,