תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס׳

א׳ הָוֵי רִבּוּי אַחַר רִבּוּי, וְאֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט.

ב׳ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: נָתַן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִנְחָה, מַהוּ? מִי בָּעֵינַן שִׂימָה כִּנְתִינָה אוֹ לָא? תֵּיקוּ.

ג׳ נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ, תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן״, יָכוֹל בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים.

ד׳ תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלֹא בְּכֹהֵן.

ה׳ יָכוֹל לֹא יִתֵּן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי, וְאִם נָתַן – פָּסַל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ו׳ מַתְנִי׳ יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה, וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה. הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה. תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה. לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.

ז׳ וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה: מִנְחַת הַסּוֹלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וּמַרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, וּמִנְחַת חוֹטֵא.

ח׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה, וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה.

ט׳ גְּמָ׳ אָמַר רַב פָּפָּא: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן עֶשֶׂר – תְּנַן. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן?

י׳ לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

י״א מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ נֶאֱמַר ״וְהֵבֵאתָ אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה׳ וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ״, הָיִיתִי אוֹמֵר: אֵין לִי שֶׁטָּעוּן הַגָּשָׁה אֶלָּא קוֹמֶץ בִּלְבָד.

י״ב מִנְחָה, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִנְחָה״. מִנְחַת חוֹטֵא מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת הַמִּנְחָה״.

י״ג וְדִין הוּא: נֶאֱמַר הָבֵא

א׳ מִנְחַת חוֹבָה, וְנֶאֱמַר הָבֵא מִנְחַת נְדָבָה. מָה מִנְחַת נְדָבָה טְעוּנָה הַגָּשָׁה – אַף מִנְחַת חוֹבָה טְעוּנָה הַגָּשָׁה!

ב׳ מָה לְמִנְחַת נְדָבָה, שֶׁכֵּן טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה? מִנְחַת סוֹטָה תּוֹכִיחַ!

ג׳ מָה לְמִנְחַת סוֹטָה שֶׁכֵּן טְעוּנָה תְּנוּפָה? מִנְחַת נְדָבָה תּוֹכִיחַ.

ד׳ וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁשָּׁווּ לִקְמִיצָה, וְשָׁווּ לְהַגָּשָׁה. אַף אֲנִי אָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁשָּׁוָה לָהֶן לִקְמִיצָה, תַּשְׁוֶה לָהֶן לְהַגָּשָׁה!

ה׳ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן הוּכְשְׁרוּ לָבֹא בְּעָשִׁיר כִּבְעָנִי, תֹּאמַר בְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרָה לָבֹא בְּעָשִׁיר כִּבְעָנִי? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת הַמִּנְחָה״.

ו׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְהֵבֵאתָ״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת הָעוֹמֶר לְהַגָּשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן״, ״וְהִקְרִיבָהּ״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת סוֹטָה לְהַגָּשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ״.

ז׳ וְדִין הוּא: וּמָה מִנְחַת חוֹטֵא, שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה תְּנוּפָה – טְעוּנָה הַגָּשָׁה, מִנְחַת סוֹטָה, שֶׁטְּעוּנָה תְּנוּפָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה הַגָּשָׁה! מָה לְמִנְחַת חוֹטֵא, שֶׁכֵּן בָּאָה חִיטִּין!

ח׳ מִנְחַת הָעוֹמֶר תּוֹכִיחַ. מָה לְמִנְחַת הָעוֹמֶר, שֶׁכֵּן טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה? מִנְחַת חוֹטֵא תּוֹכִיחַ.

ט׳ וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁשָּׁווּ לִקְמִיצָה וְשָׁווּ לְהַגָּשָׁה, אַף אֲנִי אָבִיא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁשָּׁוְותָה לָהֶן לִקְמִיצָה – תִּשְׁוֶה לָהֶן לְהַגָּשָׁה!

י׳ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן לֹא הוּכְשְׁרוּ לָבֹא קֶמַח, תֹּאמַר מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּכְשְׁרָה לָבֹא קֶמַח? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיבָהּ״.

י״א רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְהֵבֵאתָ״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת סוֹטָה לְהַגָּשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהֵבִיא אֶת קׇרְבָּנָהּ עָלֶיהָ״.

י״ב אֲבָל מִנְחַת הָעוֹמֶר לָא צְרִיכָא קְרָא, מַאי טַעְמָא? מִדִּינָא קָא אָתְיָא: וּמָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה תְּנוּפָה – טְעוּנָה הַגָּשָׁה, מִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁטְּעוּנָה תְּנוּפָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה הַגָּשָׁה!

י״ג מָה לְמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁכֵּן בָּאָה חִיטִּין? מִנְחַת סוֹטָה תּוֹכִיחַ. מָה לְמִנְחַת סוֹטָה שֶׁכֵּן בָּאָה לְבָרֵר עָוֹן, דְּ״מַזְכֶּרֶת עָוֹן״ הִיא! מִנְחַת חוֹטֵא תּוֹכִיחַ.

י״ד וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן שָׁווּ לִקְמִיצָה, וְשָׁווּ לְהַגָּשָׁה, אַף אֲנִי אָבִיא מִנְחַת הָעוֹמֶר שֶׁשָּׁוְותָה לָהֶן לִקְמִיצָה, תִּשְׁוֶה לָהֶן לְהַגָּשָׁה.

ט״ו וּמַאי פָּרְכַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן מְצוּיִין.

ט״ז וְרַבִּי יְהוּדָה, אַדְּרַבָּה, הָא מְצוּיָיה טְפֵי, הָנָךְ זִימְנִין דְּלָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּלָל.

י״ז אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר ״וְהֵבֵאתָ״ אֶלָּא שֶׁיָּחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא מִנְחָה אַחֶרֶת, חוּץ מֵאֵלֶּה שֶׁבָּעִנְיָן.

י״ח וְדִין הוּא: צִיבּוּר מֵבִיא מִנְחָה מִן הַחִיטִּין חוֹבָה, וּמֵבִיא מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין חוֹבָה, אַף יָחִיד שֶׁמֵּבִיא מִנְחָה מִן הַחִיטִּין נְדָבָה – יָכוֹל יָבִיא מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין נְדָבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵלֶּה״ – אֵין לִי אֶלָּא אֵלֶּה.

י״ט אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר ״אֵלֶּה״ אֶלָּא לָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה״, שֶׁמֵּבִיא חֲמִישְׁתָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֵלֶּה״ – רָצָה אַחַת מֵבִיא, רָצָה חֲמִישְׁתָּן מֵבִיא.

כ׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״אֶת הַמִּנְחָה״ – לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת, כְּגוֹן מִנְחַת גּוֹיִם מִנְחַת נָשִׁים, לְהַגָּשָׁה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֵלֶּה״.

כ״א וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת, וּלְהוֹצִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים? מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן לָאִישִּׁים, וּמוֹצִיא אֲנִי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵין מֵהֶן לָאִישִּׁים.

כ״ב וַהֲלֹא מִנְחַת נְסָכִים כּוּלָּהּ לָאִישִּׁים, יָכוֹל (יְהֵא) [תְּהֵא] טְעוּנָה הַגָּשָׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיבָהּ״.

כ״ג וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ ״וְהִקְרִיב״ ״וְהִקְרִיבָהּ״, וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת וּלְהוֹצִיא מִנְחַת נְסָכִים?