תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ״ד

א׳ אֲבָל בָּאָרֶץ לָא פְּלִיגִי, דְּעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מֵאָרֶץ – אִין, מֵחוּצָה לָאָרֶץ – לָא.

ב׳ כְּמַאן? דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹמֶר בָּא מֵחוּצָה לָאָרֶץ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ״? שֶׁלֹּא נִתְחַיְּיבוּ בָּעוֹמֶר קוֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ.

ג׳ וְקָסָבַר חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב ״מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם״, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִין מַשְׁמַע, וְ״כִּי תָבֹאוּ״ זְמַן בִּיאָה הִיא, וְכֵיוָן דְּאוֹרָיְיתָא הִיא – אַקְרוֹבֵי נָמֵי מַקְרִיבִין.

ד׳ תְּנַן הָתָם: שׁוֹמְרֵי סְפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית, נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

ה׳ רָמֵי לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא: תְּנַן שׁוֹמְרֵי סְפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, וּרְמִינְהוּ: ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לִשְׂרֵיפָה.

ו׳ אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא אָמַר לָךְ ״לְדֹרֹתֵיכֶם״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּיבְטַל?

ז׳ אֲמַר לֵיהּ: וּמִי קָאָמֵינָא אֲנָא תִּיבְטַל?! לַיְיתֵי מִדְּאֶשְׁתָּקַד! בָּעֵינָא ״כַּרְמֶל״, וְלֵיכָּא.

ח׳ וְלַיְיתֵי מִכַּרְמֶל דְּאֶשְׁתָּקַד? אָמַר קְרָא: ״כַּרְמֶל תַּקְרִיב״, בָּעֵינָא כַּרְמֶל בִּשְׁעַת הַקְרָבָה, וְלֵיכָּא.

ט׳ אִיתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ״כַּרְמֶל תַּקְרִיב״, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר ״רֵאשִׁית קְצִירְךָ״ – רֵאשִׁית קְצִירְךָ, וְלֹא סוֹף קְצִירְךָ.

י׳ מוֹתֵיב רַבָּה: ״וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים״ – בְּמִנְחַת הָעוֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מֵהֵיכָן הִיא בָּאָה? מִן הַשְּׂעוֹרִים. אַתָּה אוֹמֵר מִן הַשְּׂעוֹרִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַחִיטִּין?

י״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״אָבִיב״ בְּמִצְרַיִם, וְנֶאֱמַר ״אָבִיב״ לְדוֹרוֹת. מָה ״אָבִיב״ הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם – שְׂעוֹרִים, אַף ״אָבִיב״ הָאָמוּר לְדוֹרוֹת – אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים.

י״ב רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מָצִינוּ יָחִיד שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחִיטִּין, וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִין, וְאַף צִיבּוּר מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחִיטִּין וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִין. אִם אַתָּה אוֹמֵר מִן הַחִיטִּין – לֹא מָצִינוּ צִיבּוּר שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִין!

י״ג דָּבָר אַחֵר: אִם אַתָּה אוֹמֵר עוֹמֶר בָּא מִן הַחִיטִּין – אִין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם ״בִּיכּוּרִים״. אַלְמָא מִשּׁוּם ״בִּיכּוּרִים״ הוּא, תְּיוּבְתָּא.

י״ד תְּנַן הָתָם: אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין, וְלֹא

א׳ מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. אָמַר עוּלָּא: אִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ.

ב׳ יָתֵיב רַבָּה וְקָא אָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא לְרַבָּה: ״קׇרְבַּן רֵאשִׁית״ – שֶׁתְּהֵא רֵאשִׁית לְכׇל הַמְּנָחוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳ בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם״.

ג׳ אֵין לִי אֶלָּא חֲדָשָׁה שֶׁל חִטִּים, חֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חֲדָשָׁה״, ״חֲדָשָׁה״. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל חִיטִּין – תְּנֵהוּ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים.

ד׳ וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לְבִיכּוּרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים״, וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, קְצִיר שְׂעוֹרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה״.

ה׳ וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁתִּזְרַע, עָלוּ מֵאֲלֵיהֶן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּשָּׂדֶה״.

ו׳ וְאֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁבְּגַג, וְשֶׁבְּחוּרְבָּה, וְשֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בִּכּוּרֵי כׇּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם״.

ז׳ מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים וּפֵירוֹת הָאִילָן? נֶאֱמַר כָּאן ״בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה״ – מָה לְהַלָּן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן, אַף כָּאן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן.

ח׳ קָתָנֵי מִיהָא: שֶׁבְּגַג, שֶׁבְּחוּרְבָּה, שֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה. סֵיפָא אֲתָאן לִמְנָחוֹת.

ט׳ מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ״, וְאִי מְנָחוֹת, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה הוּא דְּמִיתְאַכְלָן!

י׳ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, ״לְךָ יִהְיֶה״, וּכְתִיב ״כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ״. הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּבִיכּוּרִים, כָּאן – בִּמְנָחוֹת.

י״א רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוּלֵּיהּ בִּמְנָחוֹת, וְסֵיפָא דִּקְרָא אֲתָאן לְלַחְמֵי תוֹדָה.

י״ב בִּפְלוּגְתָּא: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר – אִם הֵבִיא לֹא קִדֵּשׁ, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר – אִם הֵבִיא קִדֵּשׁ, נַעֲשָׂה כְּכָחוּשׁ בְּקָדָשִׁים.

י״ג בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ, כִּדְאָמַר טַעְמָא. אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בַּחֲלוֹם, מִילְּתָא מְעַלַּיְיתָא אָמֵינָא. אָמַר קְרָא: ״מֵרֵאשִׁית״ – וְלֹא כׇּל רֵאשִׁית, ״מֵאַרְצְךָ״ – וְלֹא כׇּל אַרְצְךָ.

י״ד וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי ״אַרְצְךָ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן ״אֶרֶץ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אֶרֶץ״, מָה לְהַלָּן שֶׁבַח אֶרֶץ, אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ.

ט״ו וְאִידַּךְ, ״אֶרֶץ״ ״מֵאֶרֶץ״.

ט״ז וְאִידַּךְ, ״אֶרֶץ״ ״מֵאֶרֶץ״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

י״ז תָּנֵי חֲדָא: שֶׁבְּגַג, וְשֶׁבְּחוּרְבָּה, שֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה – מֵבִיא וְקוֹרֵא. וְתַנְיָא אִידַּךְ: מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

י״ח בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ, גַּג אַגַּג לָא קַשְׁיָא: הָא – בְּגַג דִּמְעָרָה, הָא – בְּגַג דְּבַיִת.

י״ט חוּרְבָּה אַחוּרְבָּה – לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּחוּרְבָּה עֲבוּדָה, כָּאן בְּחוּרְבָּה שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.

כ׳ עָצִיץ אַעָצִיץ – לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּנָקוּב, כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב.

כ״א סְפִינָה אַסְּפִינָה – לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל עֵץ, כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל חֶרֶס.