תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ״ט

א׳ וְלֶיעְבֵּד זָהָב כֹּל דְּהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

ב׳ חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה.

ג׳ תַּנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ שְׁנֵי פְּעָמִים? אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בַּשֶּׁמֶן״ אֶחָד, הָיִיתִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת לְלוֹג. עַכְשָׁיו שֶׁכָּתַב ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט – מִיעֲטוֹ הַכָּתוּב לַחֲצִי לוֹג.

ד׳ רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי?! חַד רִיבּוּי הוּא.

ה׳ אֶלָּא, אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ כׇּל עִיקָּר, הָיִיתִי אוֹמֵר הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת לְלוֹג. עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט, מִיעֲטוֹ הַכָּתוּב לַחֲצִי לוֹג.

ו׳ יָכוֹל יְהֵא חֲצִי לוֹג זֶה מִתְחַלֵּק לִשְׁלֹשֶׁת מִינִין, לַחַלּוֹת וְלָרְקִיקִין וְלָרְבִיכָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״בַּשֶּׁמֶן״ בָּרְבִיכָה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, רִיבָּה שֶׁמֶן לָרְבִיכָה. הָא כֵּיצַד? מֵבִיא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן וְחוֹצֵיהוּ [חֶצְיוֹ] לַחַלּוֹת וְלָרְקִיקִין, וְחֶצְיוֹ לָרְבִיכָה.

ז׳ אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, אִם אַתָּה מְרַבֶּה כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ – אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָךְ, אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

ח׳ בְּלוֹג הָיָה מוֹדֵד.

ט׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בִּמְצוֹרָע עָנִי כְּתִיב ״עִשָּׂרוֹן ... בָּלוּל ... וְלֹג״, לִימֵּד עַל עִשָּׂרוֹן שֶׁטָּעוּן לוֹג, דִּבְרֵי חֲכָמִים.

י׳ רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִנְחָה וְלֹג שֶׁמֶן״.

י״א וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, הַאי ״עִשָּׂרוֹן בָּלוּל וְלֹג״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא לְגוּפֵיהּ, דְּקָא אָמַר רַחֲמָנָא: לַיְיתֵי חַד עִשָּׂרוֹן.

י״ב וְאִידָּךְ, לְגוּפֵיהּ לָא צְרִיךְ, מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְצוֹרָע שְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת, הָכָא דְּחַד קׇרְבָּן – חַד עִשָּׂרוֹן.

י״ג וְאִידַּךְ – אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְחָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ לְאֵתוֹיֵי בְּדַלּוּת, אֵימָא לָא לִיבְעֵי (מנה) [מִנְחָה] כְּלָל. וְאִידַּךְ – לִגְמָרֵי לָא אַשְׁכְּחַן.

י״ד וְרַבָּנַן, הַאי ״לְמִנְחָה וְלֹג שֶׁמֶן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא לַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה, שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מִדָּבָר הַטָּעוּן לוֹג, וּמַאי נִיהוּ? עִשָּׂרוֹן. וְאִידַּךְ, תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ.

ט״ו שִׁשָּׁה לַפָּר, אַרְבָּעָה לָאַיִל, שְׁלֹשָׁה לַכֶּבֶשׂ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר״.

ט״ז הִין – תְּרֵיסַר לוּגֵּי הָוַיִין, דִּכְתִיב: ״שֶׁמֶן זַיִת הִין״, וּכְתִיב: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״, זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסַר הָוַיִין.

י״ז שְׁלֹשָׁה וּמֶחֱצָה לַמְּנוֹרָה, חֲצִי לוֹג לְכׇל נֵר. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ – תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ – אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לוֹג מֵאוּרְתָּא וְעַד צַפְרָא.

י״ח אִיכָּא דְּאָמְרִי: מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שִׁיעֲרוּ, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִמַּטָּה לְמַעְלָה שִׁיעֲרוּ.

י״ט מַאן דְּאָמַר מִמַּטָּה לְמַעְלָה שִׁיעֲרוּ – הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאָמַר מִמַּעְלָה לְמַטָּה שִׁיעֲרוּ – אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.

כ׳ מַתְנִי׳ מְעָרְבִין נִסְכֵי פָרִים בְּנִסְכֵי אֵילִים, נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי כְבָשִׂים, שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִיבּוּר,

א׳ שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ.

ב׳ אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי פָרִים וְאֵילִים, וְאִם בְּלָלָן אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ – כְּשֵׁרִים, אִם עַד שֶׁלֹּא בָּלַל – פָּסוּל.

ג׳ הַכֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה – לֹא הָיוּ נְסָכָיו כְּפוּלִים.

ד׳ גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ:

ה׳ ״וְהִקְטִירוֹ״, שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים.

ו׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אִם נִתְעָרְבוּ״ קָא אָמַר.

ז׳ אִי הָכִי, וְאֵין מְעָרְבִין נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי פָרִים וְאֵילִים, וַאֲפִילּוּ נִתְעָרְבוּ נָמֵי לָא? וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: בְּלָלָן אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ כְּשֵׁרִין, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לְכַתְּחִלָּה קָא אָמַר!

ח׳ אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מְעָרְבִין יֵינָן, אִם נִתְעָרֵב סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן.

ט׳ וְיֵינָן לְכִתְחִלָּה לָא? וְהָתַנְיָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּסֹלֶת וָשֶׁמֶן, אֲבָל יַיִן מְעָרְבִין.

י׳ אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר – הֵיכָא דְּהוּקְטַר סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן, מְעָרְבִין יַיִן לְכַתְּחִלָּה. הֵיכָא דְּלָא הוּקְטַר – אִם נִתְעָרֵב סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן, מְעָרְבִין נָמֵי יֵינָן, וְאִם לָאו – אֵין מְעָרְבִין, דִּלְמָא אָתֵי לְאִיעָרוֹבֵי סֹלֶת וְשֶׁמֶן לְכַתְּחִלָּה.

י״א כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר, תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים״, לִימֵּד עַל כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה.

י״ב יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה, כָּךְ יֵינוֹ כָּפוּל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנִסְכּוֹ יַיִן רְבִיעִית הַהִין״. יָכוֹל לֹא יְהֵא יֵינוֹ כָּפוּל שֶׁאֵינוֹ נִבְלָל עִם מִנְחָתוֹ, אֲבָל יְהֵא שַׁמְנוֹ כָּפוּל שֶׁנִּבְלָל עִם מִנְחָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנִסְכּוֹ״ – כׇּל נְסָכָיו לֹא יְהוּ אֶלָּא רְבִיעִית.

י״ג מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּתִיב ״וְנִסְכָּהּ״, וְקָרֵינַן ״וְנִסְכּוֹ״.

י״ד כֵּיצַד? ״נִסְכָּהּ״ דְּמִנְחָה כְּ״נִסְכּוֹ״ דְּיַיִן – מָה יַיִן רְבִיעִית, אַף שֶׁמֶן נָמֵי רְבִיעִית.

ט״ו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, טָעוּן נְסָכִים, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ.

ט״ז מַתְקֵיף לַהּ רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה, כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, תְּהֵא מִנְחָתוֹ כְּפוּלָה, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ.

י״ז וְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, יְהֵא טָעוּן שְׁנֵי גְזִירִין בְּכֹהֵן אֶחָד, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ. וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, יְהֵא טָעוּן שְׁנֵי גְזִירִין בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ.

י״ח אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: חֲדָא מִינַּיְיהוּ נְקַט.

י״ט רַבִּי אַבָּא אָמַר: בִּשְׁלָמָא הָנָךְ, עוֹלוֹת נִינְהוּ,