תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף מ״ה

א׳ מִכְּדֵי שַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר הֵיכָא קָיְימִין — בְּשַׁעֲרֵי לְוִיָּיה.

ב׳ וְהָתַנְיָא: טְמֵא מֵת מוּתָּר לִיכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה, וְלֹא טְמֵא מֵת בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״, מַאי ״עִמּוֹ״ — עִמּוֹ בִּמְחִיצָתוֹ, עִמּוֹ בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה.

ג׳ אֶלָּא (אָמַר אַבָּיֵי): טְבוּל יוֹם שֶׁל זָב — כְּזָב דָּמֵי. וַאֲפִילּוּ הָכִי, כֵּיוָן דִּמְחוּסַּר כַּפָּרָה — לָא עָיֵיל.

ד׳ וְאִי בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה קָאֵי, אַמַּאי קָא קָרֵי לֵיהּ ״אֹהֶל מוֹעֵד״? לְמֵימְרָא: מָה הָתָם — מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל, אַף לְמַחֲנֵה לְוִיָּיה נָמֵי — מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל.

ה׳ וְהָתָם מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״טָמֵא יִהְיֶה״ — לְרַבּוֹת טְבוּל יוֹם, ״עוֹד טוּמְאָתוֹ בּוֹ״ — לְרַבּוֹת מְחוּסַּר כַּפָּרָה.

ו׳ מַתְנִי׳ תִּגְלַחַת הַטׇּהֳרָה כֵּיצַד? הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת: חַטָּאת, עוֹלָה, וּשְׁלָמִים. וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכׇל מָקוֹם. וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן — יָצָא.

ז׳ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵּירֵשׁ, הָרְאוּיָה לְחַטָּאת — תִּקְרַב חַטָּאת, לְעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, לִשְׁלָמִים — תִּקְרַב שְׁלָמִים.

ח׳ גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ׳״, בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״.

ט׳ אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ? אָמַרְתָּ: אִם כֵּן — דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן הוּא.

י׳ רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי״, קַל וָחוֹמֶר לְדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן.

י״א [נ״‎א בַּמִּדְרָשׁ בְּפָרָשָׁה נָשֹׂא (דַּף רמ״‎ב): ״וְגִלַּח הַנָּזִיר״, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ וְכוּ׳. אִם כָּךְ, אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַעֲלֶה וְכוּ׳״ — קַל וָחוֹמֶר לַדָּבָר שֶׁלֹּא יְגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר.]

י״ב רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ וְגוֹ׳״, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא לְקִיחָה וּנְתִינָה. יָצָא זֶה, שֶׁהוּא מְחוּסָּר לְקִיחָה, הֲבָאָה, וּנְתִינָה.

י״ג אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ״, מְקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל — שָׁם הָיָה מְגַלֵּחַ.

י״ד אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, כׇּל זְמַן שֶׁאֵין פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד פָּתוּחַ — אֵינוֹ מְגַלֵּחַ.

ט״ו רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: ״וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, וְלֹא נְזִירָה,

א׳ שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה. אָמַר לוֹ: לִדְבָרֶיךָ סוֹטָה תּוֹכִיחַ, דִּכְתִיב בָּהּ ״וְהֶעֱמִידָהּ לִפְנֵי ה׳״, וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה!

ב׳ אָמַר לָהֶן: זוֹ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת, זוֹ אֵינָהּ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת.

ג׳ מַתְנִי׳ הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. וְאִם גִּילַּח בַּמְּדִינָה — לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה, אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה — לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

ד׳ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד.

ה׳ גְּמָ׳ נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל אֶת הָרוֹטֶב וְנוֹתֵן עַל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל שְׁלָמִים. וְאִם שִׁילַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת וְאָשָׁם — יָצָא. אָשָׁם בְּנָזִיר [טָהוֹר] מִי אִיכָּא? אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: וְאִם נָזִיר טָמֵא מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל אָשָׁם — יָצָא.

ו׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים״, מִזִּבְחוֹ יְהֵא תַּחְתָּיו.

ז׳ וְאִם שִׁילַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת — יָצָא. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״זֶבַח״, לְרַבּוֹת אֶת הַחַטָּאת וְאָשָׁם. וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְהַאי ״זֶבַח״ מֵרוֹטֶב! אִם כֵּן לֵימָא קְרָא ״מֵרוֹטֶב הַשְּׁלָמִים״, מַאי ״זֶבַח״ — שְׁמַע מִינַּהּ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם.

ח׳ וְאֵימָא כּוּלָּהּ לְחַטָּאת וְאָשָׁם הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן, לֵימָא ״שְׁלָמִים וְזֶבַח״, מַאי ״זֶבַח הַשְּׁלָמִים״ — שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

ט׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל הָיוּ מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, חוּץ מִטָּמֵא שֶׁגִּילַּח בִּמְדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׂעָרוֹ נִקְבָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טְהוֹרִים כָּאן וְכָאן — הָיוּ מְשַׁלְּחִין. טְמֵאִים כָּאן וְכָאן — לֹא הָיוּ מְשַׁלְּחִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַכֹּל לֹא הָיוּ מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, חוּץ מִן טָהוֹר שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמִצְוָתוֹ.

י׳ מַתְנִי׳ הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, וְחַלָּה מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אַחַת, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר, וּמְנִיפָן, וְאַחַר כָּךְ הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים.