תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ״ט

א׳ אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״. מֵיתִיבִי: הַעֲבָרַת שֵׂיעָר אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״.

ב׳ וְתַנָּא קַמָּא, הַאי ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר״, מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה״. מַאי תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״תּוֹעֵבָה הִיא״, וְאֵין כָּאן תּוֹעֵבָה.

ג׳ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְיֵשֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים, וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ וְתֵשֵׁב בֵּין הָאֲנָשִׁים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה בִּכְלֵי זַיִין לְמִלְחָמָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״, שֶׁלֹּא יִתַּקֵּן אִישׁ בְּתִיקּוּנֵי אִשָּׁה.

ד׳ אָמַר רַב נַחְמָן: בְּנָזִיר מוּתָּר. וְלֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּלֵית לֵיהּ! אֲמַר לְהוֹן: מֵחֲמַת זִקְנָה נָשְׁרוּ.

ה׳ הָהוּא דְּאִיתְחַיַּיב נְגִידָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אִיגַּלַּאי בֵּית הַשֶּׁחִי, חַזְיֵיהּ דְּלָא מְגַלַּח, אֲמַר לְהוֹן רַבִּי אַמֵּי: שִׁיבְקוּהּ, דֵּין מִן חַבְרַיָּא הוּא.

ו׳ בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לְגַלֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ וְהָא קָא גָדֵל! אֲמַר לֵיהּ: בַּר פַּחֲתֵי, זְמַן יֵשׁ לוֹ, כׇּל זְמַן שֶׁהוּא גָּדֵל — נוֹשֵׁר.

ז׳ בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לָחוֹךְ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. בְּבִגְדוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מוּתָּר. אִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ: בִּתְפִלָּה בְּבִגְדוֹ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. וְלֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.

א׳ מַתְנִי׳ מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר.

ב׳ וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד, וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טוּמְאָה וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה. וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טוּמְאָה בְּסָפֵק.

ג׳ וְסוֹפְרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה — שֶׁלְּךָ, וָזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טוּמְאָה בְּסָפֵק, וְזֶהוּ קׇרְבַּן טׇהֳרָתְךָ.

ד׳ אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא: וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר? אֶלָּא: מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי, וְהָעוֹלָה נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי, וְהַחַטָּאת מִסָּפֵק.

ה׳ וְסוֹפֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה, וְזוֹ נְדָבָה, וְזוֹ שְׁאָר קׇרְבָּנִי.

ו׳ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: נִמְצָא זֶה מֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא.

ז׳ גְּמָ׳ וְלַיְיתֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא לְחַדֵּד בָּהּ אֶת הַתַּלְמִידִים.

ח׳ אָמַר רַב נַחְמָן: מַאי לֶיעְבֵּיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְדַקַּיָּה דְּלָא לֵיסְרוּ.

ט׳ מַתְנִי׳ נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם.

י׳ וְשׁוֹתֶה יַיִן, וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם.

י״א שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחֶה תִּגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהוּא סָפֵק — אֵינוֹ דּוֹחֶה.