א׳ מוּתָּר בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
ב׳ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלֵינוּ רַבִּי טַרְפוֹן בְּבֵיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כֵּן הַדָּבָר, אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: ״בָּשָׂר זֶה עָלַי״, שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — אָסוּר.
ג׳ הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן — מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ וְנָפַל לְתַבְשִׁיל, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — הֲרֵי זֶה אָסוּר.
א׳ גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: ״מִן״ הָעֲדָשִׁים״ — אָסוּר בַּאֲשִׁישִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
ב׳ לָא קַשְׁיָא: מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ. בְּאַתְרָא דְרַבָּנַן קָרוּ לַחֲלָבָא חֲלָבָא וּלְקוֹמָא קוֹמָא, בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לְקוֹמָא נָמֵי קָרוּ לֵיהּ ״קוֹמָא דַחֲלָבָא״.
ג׳ תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב — מוּתָּר בַּקּוֹם, מִן הַקּוֹם — מוּתָּר בְּחָלָב. מִן הֶחָלָב — מוּתָּר בִּגְבִינָה, מִן הַגְּבִינָה — מוּתָּר בְּחָלָב. מִן הָרוֹטֶב — מוּתָּר בְּקֵיפֶה, מִן הַקֵּיפֶה — מוּתָּר בְּרוֹטֶב. אִם אָמַר ״בָּשָׂר זֶה עָלַי״ — אָסוּר בּוֹ וּבְרוֹטְבּוֹ וּבְקֵיפוֹ.
ד׳ הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן — מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ וְנָפַל לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, אִם יֵשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן — הֲרֵי זֶה אָסוּר.
ה׳ מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים — מוּתָּר בְּיַיִן. מִן הַזֵּיתִים — מוּתָּר בְּשֶׁמֶן. אָמַר ״קֻוֽנָּם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בָּהֶן וּבְיוֹצֵא מֵהֶן.
ו׳ גְּמָ׳ בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: ״אֵלּוּ״ דַּוְקָא, אוֹ ״שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ דַּוְקָא?
ז׳ אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״אֵלּוּ״ דַּוְקָא, ״שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר ״שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״, אִי דְּאָמַר ״אֵלּוּ״ — מִיתְּסַר, וְאִי לָא — לָא.
ח׳ אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי״, ״קֻוֽנָּם הֵן לְפִי״ — אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן, הָא בַּיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר!
ט׳ הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּיוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. וְהָא עֲדִיפָא לֵיהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּחִילּוּפֵיהֶן כְּגִידּוּלֵיהֶן דָּמֵי.
י׳ תָּא שְׁמַע: ״שֶׁאֵינִי אוֹכֵל״, וְ״שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן. הָא הַיּוֹצֵא מֵהֶן — אָסוּר! אַיְּידֵי דְּלָא נָסֵיב בְּרֵישָׁא ״יוֹצֵא מֵהֶן״, לָא נָסֵיב נָמֵי בְּסֵיפָא ״יוֹצֵא מֵהֶן״.
י״א תָּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְאָסַר רַבִּי טַרְפוֹן עָלַי בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאָמַר ״בָּשָׂר זֶה עָלַי״, שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר, וְיֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — הֲרֵי זֶה אָסוּר.
י״ב בְּ״אֵלּוּ״ — לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן דְּדַוְקָא הוּא. כִּי מִיבַּעְיָא לַן בְּ״שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ — דַּוְקָא, אוֹ לָאו דַּוְקָא?
י״ג תָּא שְׁמַע: ״דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בָּהֶן, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבוּשָּׁלִים, וּמוּתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר.
י״ד אָמַר רָבָא: וּכְבָר יָצָא מֵהֶן.
מקור הטקסט: ספריא — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (CC-BY-NC)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד