תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ט״ו

א׳ שֶׁמָּא כְּרַבִּי עֲקִיבָא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ? אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ.

ב׳ אָמַר לָהֶם: כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה: לֹא שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ — תּוֹךְ זְמַן הוּא זֶה, וּטְמֵאִין מִסָּפֵק, וּפְטוּרִין מִקׇּרְבָּן, וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.

ג׳ שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ — אַחַר הַזְּמַן הוּא זֶה.

ד׳ וְכֵן כְּשֶׁשָּׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה, בּוֹעֲלָהּ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַגָּע, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל. רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נִכְנַס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת.

ה׳ בִּשְׁלָמָא לְרַב חִסְדָּא, הַיְינוּ דִּמְטַהֲרִי רַבָּנַן.

ו׳ אֶלָּא לְרַב אָשֵׁי, אַמַּאי מְטַהֲרִי רַבָּנַן?

ז׳ וְכִי תֵימָא: דְּאֵין עֵד בְּיָדָהּ, הַאי ״עֵד בְּיָדָהּ״ וְ״אֵין עֵד בְּיָדָהּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.

ח׳ רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת. וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה נוֹגֵעַ בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה!

ט׳ הוּא דְּאָמַר כְּשַׁמַּאי, דְּאָמַר: כׇּל הַנָּשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן.

י׳ וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה בַּעַל קֶרִי! בְּשֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ.

י״א וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶּתֶם, אָמַר רַב לְמַפְרֵעַ, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא.

י״ב וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְרַבָּנַן הִיא. מִכָּאן וּלְהַבָּא פְּשִׁיטָא!

י״ג מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וּמֵעֵת לְעֵת דְּרַבָּנַן, וּכְתָמִים דְּרַבָּנַן — מָה מֵעֵת לְעֵת לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, אַף כְּתָמִים — לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

י״ד וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! הָתָם — אֵין ״שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ״, הָכָא — יֵשׁ ״שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ״.

ט״ו וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְמַפְרֵעַ, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְרַבָּנַן הִיא.

ט״ז מַתְנִי' כׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן, הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ — נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה.

י״ז גְּמָ' לְמָה לֵיהּ לְמִתְנֵי ״הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ״? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּרָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ וּבָדְקָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּלָא רָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.

י״ח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: וְהוּא שֶׁבָּא וּמְצָאָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי עוֹנָתָהּ.

י״ט אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת, אֲבָל יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ.

כ׳ כְּלַפֵּי לְיָיא? אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! אֵין לָהּ וֶסֶת — אֵימָא חֲזַאי, יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — וֶסֶת קְבִיעַ לַהּ!

כ״א אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ (שעת) [עֵת] וִסְתָּהּ, אֲבָל הִגִּיעַ (שעת) [עֵת] וִסְתָּהּ — אֲסוּרָה. קָסָבַר: וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.

כ״ב רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר: אֲפִילּוּ הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ נָמֵי מוּתֶּרֶת, קָסָבַר: וְסָתוֹת דְּרַבָּנַן.

כ״ג רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב הוּנָא:

א׳ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת לְיָמִים, אֶלָּא יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלִקְפִיצוֹת, כֵּיוָן דִּבְמַעֲשֶׂה תַּלְיָא מִילְּתָא — אֵימָא לָא קְפִיץ וְלָא חֲזַאי, אֲבָל יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ.

ב׳ קָסָבַר וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.

ג׳ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: אֲפִילּוּ יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים — מוּתֶּרֶת, קָסָבַר וְסָתוֹת דְּרַבָּנַן.

ד׳ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — בַּעְלָהּ מְחַשֵּׁב יְמֵי וִסְתָּהּ, וּבָא עָלֶיהָ.

ה׳ אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יֵיבָא לְרַבִּי אַבָּא: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ יַלְדָּה דִּבְזִיזָא לְמִטְבַּל?

ו׳ אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ וַדַּאי רָאֲתָה מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן?! אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סָפֵק רָאֲתָה סָפֵק לֹא רָאֲתָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר רָאֲתָה — אֵימָא טָבְלָה,

ז׳ אֲבָל וַדַּאי רָאֲתָה — מִי יֵימַר דְּטָבְלָה? הָוֵה לֵיהּ סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.

ח׳ וְלָא? וְהָתַנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵאָה פֵּירוֹת, אֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִין. וְהָא הָכָא, וַדַּאי טֶבֶל, סָפֵק מְעוּשָּׂר סָפֵק אֵינוֹ מְעוּשָּׂר, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!

ט׳ הָתָם וַדַּאי וּוַדַּאי הוּא, כִּדְרַב חֲנִינָא חוֹזָאָה, דְּאָמַר רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה: חֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.

י׳ וְאִיבָּעֵית אֵימָא: סָפֵק וְסָפֵק הוּא, וְכִדְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר.

י״א וְאַכַּתִּי אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל מַסִּיק אֶחָד בְּרִימּוֹן, שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר, וּבָא כֹּהֵן וְהֵצִיץ בּוֹ לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה.

י״ב וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְטִהֲרוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִים שָׁם.

י״ג וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי הֵטִילָה נֵפֶל, סָפֵק גְּרָרוּהוּ סָפֵק לֹא גְּרָרוּהוּ, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!

י״ד לָא תֵּימָא ״הֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר״, אֶלָּא אֵימָא