תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל״ז

א׳ אֲזַל שֵׁילָא, אֲמַר לִדְבֵיתְהוּ: צְבִית לִי זְוַודְתָּא דְּלָא לֵיזִיל וְלֵימָא לֵיהּ לְרַב מִילֵּי עִילָּוַאי. צְבִיתָה לֵיהּ זְוַודְתָּא. נָח נַפְשֵׁיהּ דְּשֵׁילָא, חֲזוֹ דְּפָרְחָא אָסָא מֵהַאי פּוּרְיָא לְהַאי פּוּרְיָא, אָמְרִי: שְׁמַע מִינַּהּ עֲבַדוּ רַבָּנַן פְּיָיסָא.

ב׳ בָּעֵי רָבָא: קוֹשִׁי מַהוּ שֶׁתִּסְתּוֹר בְּזִיבָה?

ג׳ דָּבָר הַמְטַמֵּא סוֹתֵר, וְהַאי נָמֵי מְטַמֵּא כִּימֵי נִדָּה הוּא, אוֹ דִילְמָא דָּבָר הַגּוֹרֵם סוֹתֵר, וְהַאי לָאו גּוֹרֵם הוּא?

ד׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אוֹנֶס בְּזִיבָה יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ גּוֹרֵם, וְסוֹתֵר!

ה׳ אֲמַר לֵיהּ: לָאיֵי, הַאי נָמֵי גּוֹרֵם הוּא, דִּתְנַן: רָאָה רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שְׁנִיָּה — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שְׁלִישִׁית — אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.

ו׳ וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא גָרֵים לָא סָתַר? אֲמַר לֵיהּ: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָכִי נָמֵי.

ז׳ תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, בָּרְבִיעִית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. מַאי לַָאו לִסְתִירָה?

ח׳ לָא, לְטַמּוֹיֵהּ לְהַהִיא טִיפָּה בְּמַשָּׂא.

ט׳ תָּא שְׁמַע: בַּשְּׁלִישִׁית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, בָּרְבִיעִית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. לְקׇרְבָּן אָמַרְתִּי, וְלֹא לִסְתִירָה.

י׳ אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תִּפְשׁוֹט דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ גּוֹרֵם סוֹתֵר, לְרַבָּנַן מַאי?

י״א תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: מָה גָּרַם לוֹ זוֹבוֹ — שִׁבְעָה, לְפִיכָךְ סוֹתֵר שִׁבְעָה; מָה גָּרַם לוֹ קִרְיוֹ — יוֹם אֶחָד, לְפִיכָךְ סוֹתֵר יוֹם אֶחָד.

י״ב מַאי שִׁבְעָה? אִילֵּימָא דִּמְטַמֵּא שִׁבְעָה — הַאי ״מָה זוֹבוֹ טָמֵא שִׁבְעָה״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לָאו דָּבָר הַגּוֹרֵם סוֹתֵר, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גּוֹרֵם אֵינוֹ סוֹתֵר? שְׁמַע מִינַּהּ.

י״ג אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן, אֵין קוֹשִׁי סוֹתֵר בְּזִיבָה. וְאִי מַשְׁכַּחַתְּ תַּנָּא דְּאָמַר סוֹתֵר — הָהוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

י״ד תַּנְיָא, רַבִּי מָרִינוּס אוֹמֵר: אֵין לֵידָה סוֹתֶרֶת בְּזִיבָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁתַּעֲלֶה? אַבָּיֵי אָמַר: אֵינָהּ סוֹתֶרֶת וְאֵינָהּ עוֹלָה. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ סוֹתֶרֶת וְעוֹלָה.

ט״ו אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״וְאַחַר תִּטְהָר״ — ״אַחַר״, ״אַחַר״ לְכוּלָּן, שֶׁלֹּא תְּהֵא טוּמְאָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם.

ט״ז אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוֹלָה — הַיְינוּ דְּלָא מַפְסְקָה טוּמְאָה, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֵינָהּ עוֹלָה — אַפְסִיק לֵיהּ לֵידָה! וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: שֶׁלֹּא תְּהֵא טוּמְאַת זִיבָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם.

י״ז אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״מִזּוֹבָהּ״ — ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִלֵּידָתָהּ. וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: תְּנִי חֲדָא ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, וְלָא תִּתְנֵי ״וְלֹא מִלֵּידָתָהּ״.

י״ח וְרָבָא, הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִלֵּידָתָהּ, אַיְּידֵי דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לֵידָה, תְּנָא נִגְעָהּ אַטּוּ לֵידָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, הַאי מִ״וְּכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ״ נָפְקָא — ״מִזּוֹבוֹ״ וְלֹא מִנִּגְעוֹ!

י״ט וְאַבָּיֵי — חַד בְּזָב וְחַד בְּזָבָה. וּצְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא

א׳ בְּזָב — מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, אֲבָל זָבָה — דִּמְטַמְּיָא בְּאוֹנֶס אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

ב׳ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָבָה — מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמְּיָא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים, אֲבָל זָב דִּמְטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

ג׳ אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

ד׳ ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת, ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁצְּרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

ה׳ מַאי לַָאו נְקִיִּים מִלֵּידָה? לָא, מִדָּם.

ו׳ וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״כִּימֵי נִדָּתָהּ״ — כָּךְ יְמֵי לֵידָתָהּ, מָה יְמֵי נִדָּתָהּ אֵין רְאוּיִן לְזִיבָה וְאֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן, אַף יְמֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין רְאוּיִן לְזִיבָה — אֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן.

ז׳ וְרָבָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: מִסְתָּר נָמֵי סָתְרָה.

ח׳ וְכִי דָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר?

ט׳ אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: עַל כׇּרְחָךְ הִקִּישָׁן הַכָּתוּב. אִיכָּא דְאָמְרִי: אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וְרַב פָּפָּא אָמַר: עַל כׇּרְחָךְ הִקִּישָׁן הַכָּתוּב.

י׳ קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְכוּ׳.

י״א אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁפְתָה מִזֶּה וּמִזֶּה, מַהוּ? רַב חִסְדָּא אָמַר: טְמֵאָה, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: טְהוֹרָה.

י״ב אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא, וַחֲיָילוֹתָיו לְפָנָיו — בְּיָדוּעַ שֶׁחֲיָילוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ הֵן.

י״ג וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּבָעֵי נַפֵּישׁ חַיָּילוֹת טְפֵי.

י״ד תְּנַן: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לַיְלָה וָיוֹם כְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹמוֹ, שֶׁשָּׁפְתָה מִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם. טַעְמָא דְּמִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם, הָא מִזֶּה וּמִזֶּה — טְהוֹרָה. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא!

ט״ו אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: לָא מִבַּעְיָא מִזֶּה וּמִזֶּה דִּטְמֵאָה, דְּפָסְקִי לְהוּ חַיָּילוֹת לִגְמָרֵי, אֲבָל מִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם, אֵימַר: כִּי הֵיכִי דְּמִדָּם לָא פָּסְקָה, מִקּוֹשִׁי נָמֵי לָא פָּסְקָה, וְהָא תּוּנְבָּא בְּעָלְמָא הוּא דִּנְקַט לַהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

ט״ז תְּנַן: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת, וְיָלְדָה — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

י״ז הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי, לְמָה לִי שָׁלֹשׁ? בִּתְרֵי בְּקוֹשִׁי וְחַד בְּשׁוֹפִי סַגִּי!

י״ח אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה, וְשָׁפְתָה מִזֶּה וּמִזֶּה, אוֹ שֶׁקִּשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וּתְיוּבְתָּא דְּרַבִּי חֲנִינָא!

י״ט אָמַר לָךְ רַבִּי חֲנִינָא: לָא, לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַף עַל גַּב דְּמַתְחֵיל קִישּׁוּי בַּשְּׁלִישִׁי, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת — טְמֵאָה, לְאַפּוֹקֵי מֵרַבִּי חֲנִינָא.

כ׳ כַּמָּה הִיא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ׳. הַשְׁתָּא חֲמִשִּׁים מְקַשְּׁיָא, אַרְבָּעִים מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא — כָּאן לְחוֹלָה, כָּאן לִבְרִיאָה.

כ״א אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה, וְרַב אָמַר: אֲפִילּוּ בְּיָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת זָבָה. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וּלְטַעְמֵיהּ דְּרַב