תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף נ״ו

א׳ מִמָּקוֹם טָמֵא — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ טְמֵאִין? דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּי הָאַמָּה יוֹכִיחַ, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם טָמֵא וְטָהוֹר. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּא מִמְּקוֹם טוּמְאָה יִהְיֶה טָהוֹר. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זוֹבוֹ טָמֵא... וְזֹאת״ — לְרַבּוֹת מֵימֵי רַגְלָיו לְטוּמְאָה.

ב׳ דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּי הָאַמָּה, מְנָלַן דְּטָהוֹר? דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּיו וּמִפִּי הָאַמָּה טְמֵאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זוֹבוֹ טָמֵא הוּא״ — הוּא טָמֵא, וְאֵין דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּיו וּמִפִּי הָאַמָּה טָמֵא, אֶלָּא טָהוֹר.

ג׳ וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: דּוּמְיָא דְּרוֹק, מָה רוֹק שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, אַף כֹּל שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא. יָצָא דָּם שֶׁאֵין מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא.

ד׳ וַהֲרֵי חָלָב שֶׁבָּאִשָּׁה, שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, וְאָמַר מָר: חָלָב שֶׁבָּאִשָּׁה מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין. טוּמְאַת מַשְׁקִין — אִין, אֲבָל לָא טוּמְאָה חֲמוּרָה!

ה׳ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: דּוּמְיָא דְּרוֹק, מָה רוֹק מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, וְחוֹזֵר וְנִבְלָע — אַף כׇּל מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, וְחוֹזֵר וְנִבְלָע. יָצָא דָּם, שֶׁאֵינוֹ מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא. יָצָא חָלָב שֶׁבָּאִשָּׁה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא — אֵינוֹ חוֹזֵר וְנִבְלָע.

ו׳ וְנֵילַף מִ״זּוֹבוֹ״, מָה ״זוֹבוֹ״ שֶׁאֵין מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא מְטַמֵּא, אַף כֹּל! אָמַר רָבָא: מִ״זּוֹבוֹ״ לֵיכָּא לְמֵילַף, שֶׁכֵּן גּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים.

ז׳ וְהַשֶּׁרֶץ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״שֶׁרֶץ שֶׁיָּבַשׁ וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּימֶת״ — טָמֵא. וְהָאֲנַן תְּנַן: מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — בְּכוּלָּן, הָא — בְּמִקְצָתָן.

ח׳ דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי בִּיסְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: ״בָּהֶם״ — יָכוֹל בְּכוּלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵהֶם״.

ט׳ אִי מֵהֶם — יָכוֹל בְּמִקְצָתָן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּהֶם״. הָא כֵּיצַד? כָּאן — בְּלַח, כָּאן — בְּיָבֵשׁ.

י׳ אָמַר רָבָא: הָנֵי זְבוּגֵי דְּמָחוֹזָא, כִּי שִׁלְדָּן קַיֶּימֶת — טְמֵאִין. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁרֶץ שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּימֶת — טָמֵא.

י״א מֵיתִיבִי: נִמְצָא שֶׁרֶץ שָׂרוּף עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים, וְכֵן מַטְלֵית הַמְּהוּהָא — טְהוֹרִין, שֶׁכׇּל הַטְּמָאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — הָא בְּכוּלָּן, הָא בְּמִקְצָתָן.

י״ב דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי בִּיסְנָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: ״בָּהֶם״ — יָכוֹל בְּכוּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵהֶם״.

י״ג אִי ״מֵהֶם״ — יָכוֹל בְּמִקְצָתָן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּהֶם״. הָא כֵּיצַד? כָּאן — בְּשָׂרוּף, כָּאן — בְּשֶׁאֵינוֹ שָׂרוּף.

י״ד מְטַמְּאִין לַחִין. זָב — דִּכְתִיב ״רָר בְּשָׂרוֹ״, כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְרוּקּוֹ — דִּכְתִיב ״כִּי יָרוֹק הַזָּב״, כְּעֵין רוֹק.

ט״ו שֶׁרֶץ — ״בְּמוֹתָם״ אָמַר רַחֲמָנָא, כְּעֵין מִיתָה. שִׁכְבַת זֶרַע הָרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ, נְבֵלָה — דִּכְתִיב ״כִּי יָמוּת״ — כְּעֵין מִיתָה.

ט״ז אִם יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: תְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּפוֹשְׁרִין, אוֹ דִלְמָא תְּחִילָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ?

י״ז תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: כַּמָּה הִיא שְׁרִיָּיתָן בְּפוֹשְׁרִין? יְהוּדָה בֶּן נָקוֹסָא אוֹמֵר: מֵעֵת לְעֵת, תְּחִילָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ פּוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת.

י״ח רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשַׂר הַמֵּת כּוּ׳. אָמַר שְׁמוּאֵל: טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בִּכְזַיִת, אֲבָל מְטַמֵּא טוּמְאַת רָקָב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁיָּבַשׁ וְאֵין יָכוֹל לִשְׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה — טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בִּכְזַיִת, אֲבָל טָמֵא טוּמְאַת רָקָב.

י״ט מַתְנִי' הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ״, אוֹ עַד שְׁעַת כִּבּוּד.

כ׳ וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר ״בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ כֶּתֶם״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס.

כ״א וּמְטַמֵּא בֵּין לַח, בֵּין יָבֵשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, וְהַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא עַד שְׁעַת שֶׁיְּהֵא יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִהְיוֹת לַח.

כ״ב גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״עַד שְׁעַת כִּבּוּד״ — חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, אוֹ דִלְמָא חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּד?

כ״ג וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאָמַר: ״כַּבֻּיד וְלָא בְּדֻיק״. אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק — הָא לָא בְּדִק, אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּד — הָא מִתְכַּבֵּד.

א׳ אִי נָמֵי דְּאִשְׁתְּכַח בְּגוּמָּא, אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק — מַאן דְּבָדֵק בְּגוּמָּא נָמֵי בָּדֵיק, אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּד — גּוּמָּא לָא מִתְכַּבְּדָא.

ב׳ וְכֵן הַכֶּתֶם וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַד שְׁעַת כִּבּוּס — חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, אוֹ דִלְמָא חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס?

ג׳ לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאָמַר: כַּיבֻּס וְלָא בְּדֻק. אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק — הָא לָא בְּדִק, אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס — הָא מִתְכַּבֵּס.

ד׳ אִי נָמֵי, דְּאִשְׁתְּכַח בְּסִטְרָא. אִי אָמְרַתְּ: ״חֶזְקָתוֹ בָּדוּק״ — מַאן דְּבָדֵק, בְּסִטְרָא נָמֵי בָּדֵיק. אִי אָמְרַתְּ: ״חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס״ — בְּסִטְרָא לָא מִתְכַּבֵּס.

ה׳ מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר ״בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ״, אוֹ עַד שְׁעַת כִּיבּוּד, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקִין מְבוֹאוֹתֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּדֵיהֶם, וְאִם לֹא בָּדְקוּ הִפְסִידוּהוּ לְמַפְרֵעַ.

ו׳ וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ, כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר ״בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק וְלֹא הָיָה בּוֹ כֶּתֶם״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס — מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקוֹת חֲלוּקֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּסֵיהֶן, וְאִם לֹא בָּדְקוּ הִפְסִידוּ לְמַפְרֵעַ.

ז׳ רַבִּי אַחָא אָמַר: תַּחְזוֹר וּתְכַבְּסֶנּוּ, אִם (נִדְחָה מַרְאִיתוֹ) [נִדְחוּ מַרְאָיו] — בְּיָדוּעַ שֶׁלְּאַחַר כִּבּוּס, וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁלִּפְנֵי הַכִּבּוּס.

ח׳ רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ דּוֹמֶה כֶּתֶם שֶׁלְּאַחַר הַכִּבּוּס לְכֶתֶם שֶׁלִּפְנֵי הַכִּבּוּס, שֶׁזֶּה מַקְדִּיר וְזֶה מַגְלִיד. שְׁמַע מִינַּהּ: חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, שְׁמַע מִינַּהּ.

ט׳ וּמְטַמֵּא בֵּין לַח וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁרֶץ, אֲבָל כֶּתֶם לַח נָמֵי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, אֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא נְפֻיל עֲלֵיהּ.

י׳ שֶׁרֶץ נָמֵי, אֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא נְפֻיל עֲלֵיהּ! אִם אִיתָא דְּהָכִי הוּא — אִמַּרְטוּטֵי אִימַּרְטַט.

י״א מַתְנִי' כׇּל הַכְּתָמִין הַבָּאִין מֵרְקָם — טְהוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִין. הַבָּאִין מִבֵּין הַגּוֹיִם — טְהוֹרִין, מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים — רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן.

י״ב גְּמָ' קָפָסֵיק וְתָנֵי: אֲפִילּוּ מִתַּרְמוֹד! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֹאת אוֹמֶרֶת, מְקַבְּלִין גֵּרִים מִתַּרְמוֹד.

י״ג אִינִי? וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא, דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִתַּרְמוֹד!

י״ד וְכִי תֵימָא, ״זֹאת״ וְלָא סְבִירָא לֵיהּ, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה!

ט״ו אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן.

ט״ז מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳. וְרַבָּנַן, אִי דְּיִשְׂרָאֵל מְטַהֲרִי, דְּמַאן מְטַמּוּ?

י״ז חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: מִבֵּין יִשְׂרָאֵל — טָמֵא, מִבֵּין הַכּוּתִים — רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, דְּכוּתִים גֵּרֵי אֱמֶת הֵן, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, דְּכוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.

י״ח אִי הָכִי, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן? גֵּרֵי אֲרָיוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ!

י״ט אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים — טְמֵאִין, דְּכוּתִים גֵּרֵי אֱמֶת הֵן. הַנִּמְצָאִין בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל — טְהוֹרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶם, וְאַצְנוֹעֵי מַצְנְעִי לְהוּ.

כ׳ הַנִּמְצָאִין בְּעָרֵי כּוּתִים — רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, דְּנֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶם, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן.

כ״א מַתְנִי' כׇּל הַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בְּכׇל מָקוֹם — טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֲדָרִים, וּבִסְבִיבוֹת בֵּית הַטְּמָאוֹת.

כ״ב בֵּית הַטְּמָאוֹת שֶׁל כּוּתִים מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם קוֹבְרִין שָׁם אֶת הַנְּפָלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיוּ קוֹבְרִין, אֶלָּא מַשְׁלִיכִין, וְחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ.

כ״ג נֶאֱמָנִים לוֹמַר ״קָבַרְנוּ שָׁם אֶת הַנְּפָלִים״, אוֹ ״לֹא קָבַרְנוּ״, נֶאֱמָנִים לוֹמַר עַל הַבְּהֵמָה אִם בִּכְּרָה אִם לֹא בִּכְּרָה, נֶאֱמָנִים עַל צִיּוּן קְבָרוֹת.

כ״ד וְאֵין נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַסְּכָכוֹת, וְלֹא עַל הַפְּרָעוֹת, וְלֹא עַל בֵּית הַפְּרָס.

כ״ה זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁחֲשׁוּדִים בּוֹ — אֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו.