תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ״ד

א׳ עָכָן, מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ? מִשּׁוּם דַּהֲווֹ יָדְעִי בֵּיהּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

ב׳ ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אָסָא דְּקָאֵי בֵּינֵי חִלְפֵי, אָסָא שְׁמֵיהּ, וְאָסָא קָרוּ לֵיהּ.

ג׳ ״וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם גַּם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם גַּם גָּנְבוּ גַּם כִּחֲשׁוּ גַּם שָׂמוּ בִּכְלֵיהֶם״. אָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַסְפַּרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁעָבַר עָכָן עַל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר חֲמִשָּׁה ״גַּם״.

ד׳ וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַסְפַּרְתָּא: עָכָן מוֹשֵׁךְ בְּעׇרְלָתוֹ הָיָה. כְּתִיב הָכָא ״וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי״, וּכְתִיב הָתָם ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״.

ה׳ פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: בְּמִצְוָה גּוּפֵיהּ לָא פְּקַר? קָא מַשְׁמַע לַן.

ו׳ וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: מְלַמֵּד שֶׁבָּעַל עָכָן נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. כְּתִיב הָכָא ״וְכִי עָשָׂה נְבָלָה״, וּכְתִיב הָתָם ״כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל״.

ז׳ פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵּי הַאי לָא פְּקַר נַפְשֵׁיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. רָבִינָא אָמַר: דִּינֵיהּ כְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, דְּבִסְקִילָה.

ח׳ אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא: כְּתִיב: ״וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אׇהֳלוֹ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ״. אִם הוּא חָטָא, בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מֶה חָטְאוּ?

ט׳ אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אִם הוּא חָטָא – כָּל יִשְׂרָאֵל מֶה חָטְאוּ? דִּכְתִיב: ״וְכׇל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ״. אֶלָּא לִרְדּוֹתָן. הָכִי נָמֵי, כְּדֵי לִרְדּוֹתָן.

י׳ ״וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים״. בְּתַרְתֵּי? אָמַר רָבִינָא: הָרָאוּי לִשְׂרֵיפָה – לִשְׂרֵיפָה, הָרָאוּי לִסְקִילָה – לִסְקִילָה.

י״א ״וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף״. רַב אָמַר: אִיצְטְלָא דְּמֵילָתָא, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: סַרְבָּלָא דִּצְרִיפָא.

י״ב ״וַיַּצִּיקוּם לִפְנֵי ה׳״. אָמַר רַב נַחְמָן: בָּא וַחֲבָטָם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ תֵּיהָרֵג רוּבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין? דִּכְתִיב: ״וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״. וְתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״! אֶלָּא זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד רוּבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין.

י״ג אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״? ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר רָשׁ״ – זֶה מֹשֶׁה, ״וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״ – זֶה יְהוֹשֻׁעַ.

י״ד מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״וַיַּצִּיקוּם לִפְנֵי ה׳״, וְאָמַר רַב נַחְמָן: בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אַטּוּ פִּנְחָס לָא עֲבַד הָכִי? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה״, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״וַיִּתְפַּלֵּל״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וַיְפַלֵּל״, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: ״וְיִהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף״.

ט״ו וְאֶלָּא מֵהָכָא: ״לָמָּה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן״. מֹשֶׁה נָמֵי מֵימָר אֲמַר: ״לְמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה״. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״.

ט״ז ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ קוּם לָךְ״. דָּרֵישׁ רַבִּי שֵׁילָא: אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁלְּךָ קָשָׁה מִשֶּׁלָּהֶם. אֲנִי אָמַרְתִּי ״וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ״, וְאַתֶּם רִיחַקְתֶּם שִׁשִּׁים מִיל.

י״ז בָּתַר דִּנְפַק, אוֹקֵים רַב אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכׇּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״.

י״ח אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״קוּם לָךְ״? אָמַר לוֹ: אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בְּעַי: ״וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ וְגוֹ׳״.

י״ט ״וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה׳ עַתָּה בָאתִי [וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ]״. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ בַּלַּיְלָה, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא שֵׁד הוּא!

כ׳ שָׁאנֵי הָתָם, דְּקָאָמַר לֵיהּ: ״אֲנִי שַׂר צְבָא ה׳ עַתָּה בָאתִי וְגוֹ׳״. וְדִילְמָא מְשַׁקְּרִי? גְּמִירִי דְּלָא מַפְּקִי שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.

א׳ אֲמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ בִּיטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְעַכְשָׁיו בִּיטַּלְתֶּם תַּלְמוּד תּוֹרָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן בָּאתָ? אֲמַר לֵיהּ: ״עַתָּה בָּאתִי״.

ב׳ מִיָּד ״וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה.

ג׳ אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַתָּה בָאתִי״.

ד׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא בְּמַעְרְבָא בְּמַאי מוֹקְמִיתוּ לֵיהּ: ״אַל תֵּצֵא לָרִיב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ. רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל״?

ה׳ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל ״אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית״, אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ, אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם? ״רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל״!

ו׳ וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵּי הַאי? אִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ – פִּיסְקוֹן, אִיטְמוֹן, סִיגְרוֹן. פִּיסְקוֹן – שֶׁפּוֹסֵק דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, אִיטְמוֹן – שֶׁאוֹטֵם עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, סִיגְרוֹן – כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵחַ.

ז׳ ״הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לַצָּרָה, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא הִקְדִּים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לַצָּרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ, וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה.

ח׳ מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳? תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ הַיּוֹם הַזֶּה״. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְתִיב: ״וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה״. מַאי ״כּוּלָּם חֲמִשָּׁה״? כּוּלָּן חֲמִשָּׁה הֵן לָעוֹלָם הַבָּא.

ט׳ כְּתִיב ״זִמְרִי״, וּכְתִיב ״עָכָן״. רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר, עָכָן שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זִמְרִי? שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְחַד אָמַר, זִמְרִי שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָכָן? שֶׁעִיכֵּן עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

י׳ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַודּוֹת כּוּ׳. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוּ׳. לְנַקּוֹת עַצְמָן, וִינַקּוּ עַצְמָן! כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּתֵּי דִינִין וְעַל הָעֵדִים.

י״א תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא לֵיהָרֵג. אָמַר: אִם יֵשׁ בִּי עָוֹן זֶה, לֹא תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי. וְאִם אֵין בִּי עָוֹן זֶה, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי, וּבֵית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל מְנוּקִּין, וְהָעֵדִים לֹא תְּהֵא לָהֶם מְחִילָה לְעוֹלָם. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: לְהַחְזִירוֹ אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵירָה. אֶלָּא יֵהָרֵג, וִיהֵא קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים.

י״ב פְּשִׁיטָא, כֹּל כְּמִינֵּיהּ? לָא צְרִיכָא דְּקָא הָדְרִי בְּהוּ סָהֲדִי.

י״ג וְכִי הָדְרִי בְּהוּ, מַאי הָוֵי? כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד, שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד! לָא צְרִיכָא, דְּאַף עַל גַּב דְּקָא יָהֲבִי טַעְמָא לְמִילְּתַיְיהוּ, כִּי הָהוּא מַעֲשֶׂה דְּבַעְיָא מֹכְסָא.

י״ד מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו, וְהָאִשָּׁה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה.