תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ״ט

א׳ וְהָא דִּינִין קוּם עֲשֵׂה הוּא, וְקָא חָשֵׁיב? קוּם עֲשֵׂה וְשֵׁב אַל תַּעֲשֶׂה נִינְהוּ.

ב׳ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״, לָנוּ מוֹרָשָׁה וְלֹא לָהֶם.

ג׳ וְלִיחְשְׁבַהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת? מַאן דְּאָמַר ״מוֹרָשָׁה״ – מִיגְזָל קָא גָזֵיל לַהּ. מַאן דְּאָמַר ״מְאוֹרָסָה״ – דִּינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, דְּבִסְקִילָה.

ד׳ מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִין שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם״. ״כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״הָאָדָם״. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל.

ה׳ הָתָם, בְּשֶׁבַע מִצְוֹת דִּידְהוּ.

ו׳ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַדָּם מִן הַחַי. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ״ – זֶה אֵבֶר מִן הַחַי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַדָּם מִן הַחַי.

ז׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל? קְרִי בֵּיהּ: ״בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹּאכֵל״, ״דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹּאכֵל״. וְרַבָּנַן? הַהוּא לְמִישְׁרֵי שְׁרָצִים הוּא דַּאֲתָא.

ח׳ כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ׳״. ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם״ – זֶה אֵבֶר מִן הַחַי, ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״ – זֶה דָּם מִן הַחַי.

ט׳ וְרַבָּנַן, הַהוּא לְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ הוּא דַּאֲתָא.

י׳ לְמָה לִי לְמִיכְתַּב לִבְנֵי נֹחַ, וּלְמָה לִי לְמִשְׁנֵי בְּסִינַי?

י״א כִּדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כׇּל מִצְוָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ וְנִשְׁנֵית בְּסִינַי – לָזֶה וְלָזֶה נֶאֶמְרָה.

י״ב לִבְנֵי נֹחַ, וְלֹא נִשְׁנֵית בְּסִינַי – לְיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרָה וְלֹא לִבְנֵי נֹחַ. וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא גִּיד הַנָּשֶׁה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.

י״ג אָמַר מָר: כׇּל מִצְוָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ וְנִשְׁנֵית בְּסִינַי, לָזֶה וְלָזֶה נֶאֶמְרָה. אַדְּרַבָּה, מִדְּנִשְׁנֵית בְּסִינַי – לְיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרָה וְלֹא לִבְנֵי נֹחַ!

י״ד מִדְּאִיתְּנַי עֲבוֹדָה זָרָה בְּסִינַי, וְאַשְׁכְּחַן דַּעֲנַשׁ גּוֹיִם עִילָּוַוהּ, שְׁמַע מִינַּהּ: לָזֶה וְלָזֶה נֶאֶמְרָה.

ט״ו לִבְנֵי נֹחַ, וְלֹא נִשְׁנֵית בְּסִינַי – לְיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרָה וְלֹא לִבְנֵי נֹחַ. אַדְּרַבָּה, מִדְּלֹא נִישְׁנֵית בְּסִינַי – לִבְנֵי נֹחַ נֶאֶמְרָה וְלָא לְיִשְׂרָאֵל! לֵיכָּא מִידַּעַם דִּלְיִשְׂרָאֵל שְׁרֵי וּלְגוֹי אֲסִיר.

ט״ז וְלָא? וַהֲרֵי יְפַת תּוֹאַר! הָתָם, מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי כִיבּוּשׁ נִינְהוּ.

י״ז וַהֲרֵי פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה! הָתָם, מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ.

י״ח כׇּל מִצְוָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ וְנִישְׁנֵית בְּסִינַי, לָזֶה וְלָזֶה נֶאֶמְרָה.

א׳ וַהֲרֵי מִילָה, שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ, דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״, וְנִשְׁנֵית בְּסִינַי: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל״ – לְיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרָה וְלֹא לִבְנֵי נֹחַ.

ב׳ הָהוּא לְמִישְׁרֵי שַׁבָּת הוּא דַּאֲתָא, ״בַּיּוֹם״ – וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

ג׳ וַהֲרֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ, דִּכְתִיב: ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״, וְנִשְׁנֵית בְּסִינַי: ״לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם״ – לְיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרָה וְלֹא לִבְנֵי נֹחַ!

ד׳ הָהוּא, לְכׇל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ הוּא דַּאֲתָא.

ה׳ אִי הָכִי, כֹּל חֲדָא וַחֲדָא נָמֵי נֵימָא מִשּׁוּם מִילְּתָא אִיתְּנַי?

ו׳ הָכִי קָאָמַר: אַזְהָרָה מִיהְדָּר וּמִיתְנָא בַּהּ, לְמָה לִי?

ז׳ וְאֵין לָנוּ אֶלָּא גִּיד הַנָּשֶׁה בִּלְבַד, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה. הָנֵי נָמֵי לָא אִיתְּנַי.

ח׳ הָנֵי אִיתְּנַי לְשׁוּם מִילְּתָא בְּעָלְמָא, הָא לָא אִיתְּנַי כְּלָל.

ט׳ אִי בָּעֵית אֵימָא: מִילָה מֵעִיקָּרָא לְאַבְרָהָם הוּא דְּקָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא, ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם״. ״אַתָּה וְזַרְעֲךָ״ – אִין, אִינִישׁ אַחֲרִינָא – לָא.

י׳ אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִחַיְּיבוּ? ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״.

י״א בְּנֵי עֵשָׂו לִחַיְּיבוּ. ״בְּיִצְחָק״ – וְלֹא כׇּל יִצְחָק.

י״ב מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּנֵי קְטוּרָה לָא לִחַיְּיבוּ? הָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״ – לְרַבּוֹת בְּנֵי קְטוּרָה.

י״ג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הוּתַּר לוֹ בָּשָׂר לַאֲכִילָה, דִּכְתִיב: ״לָכֶם יִהְיֶה לְאׇכְלָה וּלְכׇל חַיַּת הָאָרֶץ״, וְלֹא חַיַּת הָאָרֶץ לָכֶם.

י״ד וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ, הִתִּיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל״. יָכוֹל לֹא יְהֵא אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ״. יָכוֹל אַף לִשְׁרָצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״.

ט״ו וּמַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַב הוּנָא: ״דָּמוֹ״ – מִי שֶׁדָּמוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ, יָצְאוּ שְׁרָצִים שֶׁאֵין דָּמָם חָלוּק מִבְּשֶׁרָם.

ט״ז מֵיתִיבִי: ״וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם״, מַאי לָאו, לַאֲכִילָה? לֹא, לִמְלָאכָה.

י״ז וְדָגִים בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְרַחֲבָה. דְּבָעֵי רַחֲבָה: הִנְהִיג בְּעִיזָּא וְשִׁיבּוּטָא – מַאי?

י״ח תָּא שְׁמַע: ״וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם״, מַאי לָאו, לַאֲכִילָה? לָא, לִמְלָאכָה.

י״ט וְעוֹפוֹת בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְבָעֵי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: דָּשׁ בַּאֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִין לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַאי?

כ׳ תָּא שְׁמַע: ״וּבְכׇל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ״. הָהוּא לְאֵתוֹיֵי נָחָשׁ הוּא דַּאֲתָא.

כ״א דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: חֲבָל עַל שַׁמָּשׁ גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מִזְדַּמְּנִין לוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים – אֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַצָּפוֹן וְאֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַדָּרוֹם, לְהָבִיא לוֹ סַנְדַּלְבּוֹנִים טוֹבִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּפְשִׁילִין רְצוּעָה תַּחַת זְנָבוֹ וּמוֹצִיא בָּהּ עָפָר לְגִנָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ.

כ״ב מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵיסֵב בְּגַן עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר וּמְסַנְּנִין לוֹ יַיִן. הֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ וְרָאָה בִּכְבוֹדוֹ, וְנִתְקַנֵּא בּוֹ. הָתָם בְּבָשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם.

כ״ג מִי אִיכָּא בָּשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם? אִין, כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, פְּגַעוּ בֵּיהּ הָנָךְ אַרְיָוָתָא דַּהֲווֹ קָא נָהֲמִי לְאַפֵּיהּ. אֲמַר: ״הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף״. נְחִיתוּ לֵיהּ תַּרְתֵּי אַטְמָתָא. חֲדָא אַכְלוּהָ וַחֲדָא שַׁבְקוּהָ. אַיְתְיַהּ וַאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא, בָּעֵי עֲלַהּ: דָּבָר טָמֵא הוּא זֶה אוֹ דָּבָר טָהוֹר? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם.

כ״ד בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַבִּי אֲבָהוּ: יָרְדָה לוֹ דְּמוּת חֲמוֹר, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: יָארוּד נָאלָא! הָא אָמְרִי לֵיהּ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם.

כ״ה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּישּׁוּף. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: