תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ״ו

א׳ בִּמְסִיבָּה הַהוֹלֶכֶת לוֹ תַּחַת הַבִּירָה. וְנֵרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם. וּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. זֶה הָיָה כְּבוֹדוֹ: מְצָאוֹ נָעוּל – יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.

ב׳ יָרַד, וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא, וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, עַד שֶׁהָיוּ שְׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.

ג׳ מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה. וְכִי בְּאֵיזֶה שָׁעָה בָּא הַמְמוּנֶּה? לֹא כׇּל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָּא מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו.

ד׳ הַמְמוּנֶּה בָּא, וְדָפַק עֲלֵיהֶן, וְהֵן פָּתְחוּ לוֹ, אָמַר לָהֶן: מִי שֶׁטָּבַל – יָבֹא וְיָפִיס, הֵפִיסוּ, מִי שֶׁזָּכָה – זָכָה בּוֹ.

ה׳ גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

ו׳ אָמְרִי: אִין, שִׁימּוּר בְּעָלְמָא אַשְׁכְּחַן דְּבָעֵי, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם שִׁימּוּר. מִיהוּ מַתְנִיתִין קָתָנֵי: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מָקוֹם, וְאִילּוּ קְרָא, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם בַּהֲדֵי הֲדָדֵי כְּתִיב!

ז׳ אָמְרִי, הָכִי קָאָמַר: ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וַהֲדַר אַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ״. אַהֲרֹן – בְּחַד מָקוֹם, וּבָנָיו – בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.

ח׳ מִמַּאי? מִדִּכְתִיב ״וְהַחֹנִים״, וּכְתִיב ״שֹׁמְרִים״. ״חוֹנִים״ לְחוֹד, וְ״שׁוֹמְרִים״ לְחוֹד.

ט׳ אֵימָא כּוּלְּהוּ בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ: מָה מֹשֶׁה – בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ, אַף אַהֲרֹן וּבָנָיו – בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ.

י׳ רַב אָשֵׁי אָמַר, מִסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא: ״שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת ... לְמִשְׁמֶרֶת״.

א׳ בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֲלִיּוֹת מַמָּשׁ הֲווֹ, אוֹ דִלְמָא דַּהֲווֹ גְּבִיהִי מִגְבָּהּ כַּעֲלִיּוֹת?

ב׳ תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: שֶׁבַּצָּפוֹן שַׁעַר הַנִּיצוֹץ כְּמִין אַכְסַדְרָא הָיָה, וַעֲלִיָּיה בְּנוּיָה עַל גַּבָּהּ, שֶׁהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָה, וְהַלְוִיִּם מִלְּמַטָּה. וּפֶתַח הָיָה לוֹ לַחוֹל.

ג׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ״ – בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ד׳ אַתָּה אוֹמֵר בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲבוֹדָתָם! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ לְכׇל כֵּלָיו וּלְכֹל עֲבֹדָתוֹ״ – הֲרֵי בַּעֲבוֹדָתָם אָמוּר. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ״ – בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא כֵּיצַד? כֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָה, וּלְוִיִּם מִלְּמַטָּה.

ה׳ בֵּית הַמּוֹקֵד כִּיפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה.

ו׳ וְחַד שׁוֹמֵר הוּא דַּהֲוָה בְּבֵית הַמּוֹקֵד? וּרְמִינְהִי: שְׁנֵי שְׁעָרִים הָיוּ בְּבֵית הַמּוֹקֵד, אֶחָד פָּתוּחַ לַחֵיל, וְאֶחָד פָּתוּחַ לָעֲזָרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בָּזֶה שֶׁנִּכְנָסִין לָעֲזָרָה – פִּשְׁפָּשׁ קָטָן הָיָה לוֹ, שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לִבְלוֹשׁ הָעֲזָרָה! אָמַר אַבָּיֵי: כֵּיוָן דְּגַבֵּי הֲדָדֵי הֲווֹ קָיְימִי – סַגִּי לְהוּ בְּחַד שׁוֹמֵר, דָּוֵי לְהָכָא וְדָוֵי לְהָכָא.

ז׳ מוּקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן. רוֹבְדִין מַאי נִיהוּ? גִּזְרָתָא דְאִצְטְבָתָא דְּסָלְקִי בְּהוּ לְאִצְטְבָתָא. וּמִי הֲווֹ מִיפַּלְגִי אֲבָנִים? וְהָכְתִיב: ״וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה וְגוֹ׳״!

ח׳ אָמַר אַבָּיֵי: דִּמְתַקְּנִי וּמַיְיתִי מֵעִיקָּרָא אַבְנֵי זוּטְרָתָא וְאַבְנֵי רַבְרְבָתָא, כְּדִכְתִיב: ״אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת״.

ט׳ זִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִי מִטּוֹת! אָמַר אַבָּיֵי: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְעַיּוֹלֵי מִטּוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

י׳ פִּרְחֵי כְהוּנָּה, אִישׁ כְּסוּתוֹ בָּאָרֶץ. אַמַּאי הָתָם קָרֵי לְהוּ ״רוֹבִים״, הָכָא קָרֵי לְהוּ