תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ״ח

א׳ שָׁלוֹם עָלֶיךָ״! – נִיכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹ. וּרְשׁוּת הָיְתָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים: מָה קוֹל בָּעֲזָרָה? קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשַׁן לוֹ עַל מִשְׁמָר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמִּי יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ.

ב׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: כִּי מָטֵי רַבִּי יוֹחָנָן בְּהָא מַתְנִיתָא, אָמַר הָכִי: אַשְׁרֵיהֶם לָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאֲפִילּוּ עַל אוֹנֶס שֵׁינָה עוֹשִׂין דִּין. שֶׁלֹּא עַל אוֹנֶס שֵׁינָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

ג׳ תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? יֶאֱהַב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁתּוֹכָחוֹת בָּעוֹלָם – נַחַת רוּחַ בָּאָה לָעוֹלָם, טוֹבָה וּבְרָכָה בָּאִין לָעוֹלָם, וְרָעָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבֹא בִּרְכַּת טוֹב״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יַחְזִיק בֶּאֱמוּנָה יְתֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי וְגוֹ׳״.

ד׳ אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵירוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – זוֹכֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמּוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן״.

ה׳ מְצָאוֹ נָעוּל יוֹדֵעַ וְכוּ׳. מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ [וְכוּ׳]. הָא גוּפָא קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ – מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה. אַלְמָא לָאו בְּפַיִיס תַּלְיָא מִילְּתָא. וַהֲדַר תָּנֵי: יָבֹא וִיפַיֵּיס, אַלְמָא בְּפַיִיס תַּלְיָא מִילְּתָא!

ו׳ אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – קוֹדֶם תַּקָּנָה. כָּאן – לְאַחַר תַּקָּנָה.

ז׳ דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה כׇּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין – רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, כׇּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – זָכָה. הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין, הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם: ״הַצְבִּיעוּ״.

ח׳ וּמָה הֵן מוֹצִיאִין? אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. וְאֵין מוֹצִיאִין גּוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ.

ט׳ מַעֲשֶׂה שְׁנַיִם הָיוּ שָׁוִין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵירוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ בָּאִים לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִיס.

י׳ רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּקָּנָה, וְהָכִי קָתָנֵי: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לָבֹא וּלְפַיֵּיס – מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה.

י״א מַתְנִי׳ נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ הַכֹּהֲנִים אַחֲרָיו, וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בְּיָדָם.

י״ב נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִיתּוֹת, אֵלּוּ מְהַלְּכִין בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ מִזְרָח, וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין בָּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ מַעֲרָב. הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם עוֹשֵׂה חֲבִיתִּים. הִגִּיעוּ – אֵלּוּ וָאֵלּוּ אָמְרוּ: ״שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם״. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּים.

י״ג מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם. וְהֵם אוֹמְרִים: הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תִּגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר. וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַּמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ.

י״ד אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ. וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ,

א׳ וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. וְהֵן אוֹמְרִים: הִגִּיעַ עֵת! קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.

ב׳ פִּינָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ, חוֹתֶה אֶת הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. יָרַד הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִים מוּרְאַת הָעוֹף, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה.

ג׳ גְּמָ׳ וּמִי הֲווֹ אַכְסַדְרָאוֹת בָּעֲזָרָה? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרָאוֹת בָּעֲזָרָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ״,

ד׳ הָכִי קָאָמַר: ״לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה״, ״לֹא תִטַּע לְךָ כׇּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ״! אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּאַכְסַדְרָאוֹת שֶׁל בִּנְיָן.

ה׳ הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין כּוּ׳. לְמֵימְרָא דַּחֲבִיתִּין הֲווֹ קְדִימִי?

ו׳ וְהַתַּנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאֵין דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה״, וְאָמַר רַבָּה: ״הָעֹלָה״, עוֹלָה רִאשׁוֹנָה! אָמַר רַב יְהוּדָה: לְהָחֵם חַמִּין לִרְבִיכָה.

ז׳ הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת

ח׳ מַתְנִי׳ רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצִים וּבָאִים. מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּינּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.

ט׳ הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב – סוֹלְקִין אוֹתָן עַל צִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אִם אֵין צְדָדִים מַחְזִיקִין – סוֹדְרִים אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכֶּבֶשׁ.

י׳ הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּב תַּפּוּחַ. תַּפּוּחַ הָיָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים שֶׁהָיוּ עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. וּמִיָּמָיו