תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק״א

א׳ וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה.

ב׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״; ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״ – בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ, ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״ – בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶן, ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ – לֹא מֵאֵלַיי אֲנִי אוֹמֵר.

ג׳ וּרְמִינְהִי: מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כָּאֵלֶּה״!

ד׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.

ה׳ דְּתַנְיָא: מִפְּנֵי אֲנִינוּת שְׂרָפוּהָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כָּאֵלֶּה״. דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מִפְּנֵי טוּמְאָה נִשְׂרְפָה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה – (הָיוּ) [הָיָה] לִשְׁלׇשְׁתָּן שֶׁיִּשָּׂרְפוּ. דָּבָר אַחֵר: (הָיוּ) [הָיָה] רָאוּי לְאוֹכְלָן לָעֶרֶב. דָּבָר אַחֵר: וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶן!

ו׳ רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי רַבִּי נְחֶמְיָה, וְלָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּקׇדְשֵׁי שָׁעָה, כָּאן בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת.

ז׳ רַבִּי נְחֶמְיָה הֵיכִי מְתָרֵיץ לְהָנֵי קְרָאֵי, וְרַבָּנַן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי?

ח׳ רַבִּי נְחֶמְיָה מְתָרֵיץ לְהוּ הָכִי: ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם״ – אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים? אָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״. שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת? אָמַר לוֹ: בַּקֹּדֶשׁ הָיְתָה.

ט׳ וְדִלְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ?! אֲנִי הִקְרַבְתִּי! וְאָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״ וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה – ״אָכוֹל תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ.

י׳ אָמַר לוֹ: ״וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה׳״ – שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בְּקׇדְשֵׁי שָׁעָה?

י״א דְּאִי בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת, קַל וְחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל: וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל, אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״; בְּקׇדְשֵׁי דוֹרוֹת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

י״ב מִיָּד ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו״ – הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֹשֶׁה לוֹמַר ״לֹא שָׁמַעְתִּי״, אֶלָּא אָמַר: ״שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי״.

י״ג וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ? הָכִי מְתָרְצִי לְהוּ: ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם [הַקֹּדֶשׁ]״ – שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים? אָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״.

י״ד שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת? אָמַר לוֹ: הֵן בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה. וְדִילְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, הֵן הִקְרִיבוּהָ – דְּפָסְלָה בְּהוּ אֲנִינוּת?! אֲנִי הִקְרַבְתִּיהָ!

ט״ו וְדִילְמָא אַגַּב מְרָרַיְיכוּ פְּשַׁעְתּוּ בַּהּ וְאִיטַּמַּאי? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, כָּךְ אֲנִי בְּעֵינֶיךָ, שֶׁאֲנִי מְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם?! ״וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה״; וַאֲפִילּוּ אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה – אֵין אֲנִי מְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם!

ט״ז אָמַר לוֹ: וְאִי ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״, וּבַקּוֹדֶשׁ הָיְתָה – ״אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקּוֹדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ!

י״ז אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה; דְּאִי בַּיּוֹם – קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל: וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל, אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״; קוֹדֶשׁ חָמוּר – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

י״ח מִיָּד ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה

א׳ וַיִּיטַב בְּעֵינָיו״ – לֹא בּוֹשׁ מֹשֶׁה לוֹמַר ״לֹא שָׁמַעְתִּי״, אֶלָּא ״שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי״.

ב׳ אִיבְּעִי לְהוּ לְשַׁהוֹיַיהּ, וּלְמֵיכְלַהּ בְּאוּרְתָּא! טוּמְאָה בְּאוֹנֶס בָּאתָה.

ג׳ בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הַיּוֹם״; אֶלָּא לְרַבִּי נְחֶמְיָה, מַאי ״הַיּוֹם״? חוֹבַת הַיּוֹם.

ד׳ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי נְחֶמְיָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״הֵן הַיּוֹם״; אֶלָּא לְרַבָּנַן, מַאי ״הֵן הַיּוֹם״? הָכִי קָאָמַר: הֵן הִקְרִיבוּ?! אֲנִי הִקְרַבְתִּי!

ה׳ אָמַר מָר: (הָיוּ) [הָיָה] לִשְׁלׇשְׁתָּן שֶׁיִּשָּׂרְפוּ. מַאי שְׁלָשְׁתָּן?

ו׳ דְּתַנְיָא: ״וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה״; ״שְׂעִיר״ – זוֹ שָׂעִיר נַחְשׁוֹן, ״חַטָּאת״ – זוֹ חַטַּאת שְׁמִינִי, ״דָּרַשׁ״ – שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ.

ז׳ יָכוֹל שְׁלָשְׁתָּן נִשְׂרְפוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִנֵּה שֹׂרָף״ – אֶחָד נִשְׂרַף וְלֹא שְׁלָשְׁתָּן נִשְׂרְפוּ. ״דָּרֹשׁ דָּרַשׁ״ – שְׁתֵּי דְרִישׁוֹת לָמָּה? אֲמַר לְהוּ: מִפְּנֵי מָה חַטָּאת זוֹ נִשְׂרְפָה, וְאֵלּוּ מוּנָּחוֹת? וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה״, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ.

ח׳ שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ! רַבִּי נְחֶמְיָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: קׇדְשֵׁי שָׁעָה לָא פָּסְלָה בְּהוּ אֲנִינוּת.

ט׳ אָמַר מָר: הָיָה לוֹ לְאׇכְלָהּ לָעֶרֶב. שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ! קָסָבַר: אֲנִינוּת לַיְלָה – דְּאוֹרָיְיתָא.

י׳ דָּבָר אַחֵר: וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶן. שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ! סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי, דִּכְתִיב: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״.

י״א רַב אָשֵׁי אָמַר: עַד שֶׁשָּׂם שָׁלוֹם בֵּין הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״.

י״ב וְאִידַּךְ נָמֵי, וְהָכְתִיב: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו״! כִּי כְתִיב הָהוּא, בִּבְרָכָה הוּא דִּכְתִיב.

י״ג וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן״! הָהוּא לְיַחֵס זַרְעוֹ אַחֲרָיו.

י״ד אָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ – כֹּהֵן גָּדוֹל וְחוֹלֵק בְּקׇדְשֵׁי שָׁמַיִם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה״.

ט״ו מֵיתִיבִי: וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶן. וְאִם אִיתָא, לֵימָא: וַהֲלֹא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָיָה עִמָּהֶן! דִּילְמָא שָׁאנֵי מֹשֶׁה, דִּטְרִיד בִּשְׁכִינָה; דְּאָמַר מָר: מֹשֶׁה בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה וּבְהַשְׁכָּמָה יָרַד.

ט״ז מֵיתִיבִי: ״לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקׇּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל״ – אִם נֶאֶמְרוּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, לָמָּה (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קָדָשִׁים קַלִּים? וְאִם נֶאֶמְרוּ קָדָשִׁים קַלִּים, לָמָּה (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים?

י״ז אִילּוּ לֹא (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קָדָשִׁים קַלִּים, הָיִיתִי אוֹמֵר: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הוּא דְּאוֹכֵל, שֶׁהֲרֵי הוּתְּרוּ לְזָר וְלָהֶן; קָדָשִׁים קַלִּים – לֹא יֹאכַל. וְאִילּוּ לֹא נֶאֶמְרוּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, הָיִיתִי אוֹמֵר: בְּקָדָשִׁים קַלִּים יְהֵא אוֹכֵל, שֶׁהֵן קַלִּים; בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים – לֹא יְהֵא אוֹכֵל. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּלְכָךְ (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קָדָשִׁים קַלִּים.

י״ח קָתָנֵי מִיהָא: שֶׁהֲרֵי הוּתְּרוּ לְזָר וְלָהֶן. לָאו מֹשֶׁה? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָא; בְּבָמָה לְזָר, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמֵר: יֵשׁ מִנְחָה בְּבָמָה.

י״ט מֵיתִיבִי: מִרְיָם מִי הִסְגִּירָהּ? אִם תֹּאמַר מֹשֶׁה הִסְגִּירָהּ – מֹשֶׁה זָר הוּא,