תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ״ה

א׳ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן – דְּלָא בָּעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ; וּלְמַאן דְּאָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי בָּעֵי קִידּוּשׁ – קוֹמֶץ בִּשְׂמֹאל אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר; ״יָד״–״יָד״ דְּרָבָא לְמָה לִי?

ב׳ אִי לִקְמִיצָה עַצְמָהּ – מִדְּרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא נָפְקָא; דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּאָמַר קְרָא: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״;

ג׳ בָּא לְעוֹבְדָהּ בַּיָּד – עוֹבְדָהּ בְּיָמִין, כְּחַטָּאת; בָּא לְעוֹבְדָהּ בִּכְלִי – עוֹבְדָהּ בִּשְׂמֹאל, כְּאָשָׁם!

ד׳ לֹא נִצְרְכָא [אֶלָּא] לְקוֹמֵץ מִנְחַת חוֹטֵא; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר – כִּי קָמַץ לַהּ בִּשְׂמֹאל נָמֵי תִּיתַּכְשַׁר; קָא מַשְׁמַע לַן.

ה׳ מַתְנִי׳ נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה, וַאֲסָפוֹ – פָּסוּל.

ו׳ גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר״ – מִדַּם הַנֶּפֶשׁ, וְלֹא מִדַּם הָעוֹר וְלֹא מִדַּם הַתַּמְצִית.

ז׳ ״מִדַּם הַפָּר״ – דָּם מֵהַפָּר יְקַבְּלֶנּוּ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״מִדַּם הַפָּר״ כְּדִכְתִיב – ״מִדַּם״ וַאֲפִילּוּ מִקְצָת דָּם; וְהָאָמַר רַב: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כׇּל דָּמוֹ שֶׁל פַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת כׇּל דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ״!

ח׳ אֶלָּא ״מִדַּם הַפָּר״ – דָּם מֵהַפָּר יְקַבְּלֶנּוּ. וְקָסָבַר: גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין.

ט׳ גּוּפָא – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כׇּל דָּמוֹ שֶׁל פַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ״. וְהָא בְּשִׁירַיִים כְּתִיב!

י׳ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁירַיִים – דְּהָא לֵיתֵיהּ לְכוּלֵּיהּ דָּם; תְּנֵיהוּ עִנְיָן (בְּקַבָּלָה) [לְקַבָּלָה].

י״א אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ סַכִּין לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״ – וְלֹא מִדַּם הַפָּר וְדָבָר אַחֵר.

י״ב וְדַם סַכִּין בְּמַאי מְקַנַּח לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: בִּשְׂפַת מִזְרָק, כְּדִכְתִיב: ״כְּפוֹרֵי זָהָב״.

י״ג אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן

א׳ וְרִידִין לְתוֹךְ הַכְּלִי. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְרִידִין צָרִיךְ שֶׁיִּרְאוּ אֲוִיר כְּלִי.

ב׳ בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה מְקַבֵּל, וְנִפְחֲתוּ שׁוּלֵי מִזְרָק עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ דָּם לַאֲוִיר – מַהוּ? אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ – כְּמוּנָּח דָּמֵי, אוֹ לָא כְּמוּנָּח דָּמֵי?

ג׳ אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: חָבִית שֶׁמּוּנַּחַת תַּחַת הַזִּינּוּק – מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ וְשֶׁבְּחוּצָה לַהּ, פְּסוּלִין. צֵירַף פִּיהָ לַזִּינּוּק – מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין, וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ כְּשֵׁירִין.

ד׳ הַאי מַאי בָּעֵי מִינֵּיהּ – אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ; וְקָא פָשֵׁט לֵיהּ אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ!

ה׳ תַּרְתֵּי קָא בָעֵי מִינֵּיהּ; אִם תִּימְצֵי לוֹמַר: אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ – לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי, אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ מַאי?

ו׳ רַב יוֹסֵף מַתְנֵי הָכִי. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ, וּפְשַׁט לֵיהּ חָבִית.

ז׳ רַבָּה מַתְנֵי: חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ, וּפְשַׁט לֵיהּ מִזְרָק – אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּמִזְרָק, שֶׁאִי אִיפְשָׁר לוֹ בְּלֹא זִינּוּק?!

ח׳ תְּנַן הָתָם: נָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית – פְּסוּלִין. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹזִים – כְּשֵׁירָה. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה – פְּסוּלִין, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה – כְּשֵׁירִין.

ט׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבָּא, אָמַר קְרָא: ״אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר״ – הֲוָיָיתָן עַל יְדֵי טׇהֳרָה תְּהֵא.

י׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֲוִיר כְּלִי כִּכְלִי דָּמֵי.

י״א אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: וְדִילְמָא בְּשׁוֹתֵת? אֲמַר לֵיהּ: תְּרָדָא! ״כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית״ תְּנַן!

י״ב וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק נִישְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ; דִּתְנַן: הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁקִּילְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹזִין – שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין; זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹהָלִיָּיא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּ.

י״ג אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי: הַצּוֹרֵם אֹזֶן הַפָּר, וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ – פָּסוּל; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״ – פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר.

י״ד אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים; קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן?

ט״ו אָמַר רָבָא, תַּנְיָא: ״שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה״ – שֶׁיְּהֵא תָּמִים וּבֶן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה. בְּקַבָּלָה, בְּהוֹלָכָה, בִּזְרִיקָה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״ – כׇּל הֲוָייוֹתָיו לֹא יִהְיוּ אֶלָּא תָּם וּבֶן שָׁנָה.

ט״ז אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם!

י״ז תַּרְגּוּמָא אַבֶּן שָׁנָה.

י״ח וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה בֶּן שָׁנָה, בִּשְׁעַת הוֹלָכָה וּזְרִיקָה בֶּן שְׁתֵּים?!

י״ט אָמַר רָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, שָׁעוֹת פּוֹסְלוֹת בַּקֳּדָשִׁים.

כ׳ אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ; חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט – כְּשֵׁירָה,