תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ג׳

א׳ יָתֵר עַל כֵּן, כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ, מְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ: ״שְׁמִי כְּשִׁמְךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְּשֵׁם אִשְׁתְּךָ״ – פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.

ב׳ דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִינְּתִיק לֵיהּ לְשֵׁם גֵּירוּשִׁין דְּהָהוּא!

ג׳ אֶלָּא מֵהָא: יָתֵר עַל כֵּן, יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁווֹת – כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת הַגְּדוֹלָה, לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה.

ד׳ דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִינְּתִיק לֵיהּ לְשֵׁם גֵּירוּשִׁין דְּהָהִיא!

ה׳ אֶלָּא מֵהָא: יָתֵר עַל כֵּן, אָמַר לְלַבְלָר: כְּתוֹב, וּלְאֵיזֶה שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ – פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.

ו׳ דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאֵין בְּרֵירָה!

ז׳ אֶלָּא מֵהָא: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין – צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הָאִשָּׁה וּמְקוֹם הָעֵדִים וּמְקוֹם הַזְּמַן. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַף צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״.

ח׳ תּוּ רָמֵי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי – מִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה, שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חוּלִּין – כְּשֵׁירָה; אַלְמָא דְּמִינַהּ מַחֲרִיב בַּהּ, דְּלָאו מִינַהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ?!

ט׳ וּרְמִינְהוּ: כׇּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה – פָּסוּל. וַאֲפִילּוּ לְשֵׁם גּוֹיָה נָמֵי פָּסוּל!

י׳ וְשַׁנִּי: גֵּט – דַּל גּוֹיָה מִינֵּיהּ הָוֵה לֵיהּ סְתָמָא, וּסְתָמָא פָּסוּל. קָדָשִׁים – דַּל חוּלִּין מִינַּיְיהוּ הָוֵה לֵיהּ סְתָמָא, וּסְתָמָא כְּשֵׁירִים.

י״א וּרְמָא מִילְּתָא אַחֲרִיתִי: מִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה, שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חוּלִּין – כְּשֵׁירָה; אַלְמָא דְּמִינַּהּ מַחֲרִיב בַּהּ, דְּלָא מִינַּהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ?!

י״ב וְהָתַנְיָא: ״תּוֹכוֹ״ – וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף מַצִּיל!

י״ג וְשַׁנִּי: חוּלִּין אֵצֶל קָדָשִׁים – כִּמְחִיצָה אֵצֶל תַּנּוּר; מָה מְחִיצָה אֵצֶל תַּנּוּר לָא מַהְנְיָא לַהּ כְּלָל, אַף חוּלִּין אֵצֶל קֳדָשִׁים לָא מַהְנְיָא לֵיהּ כְּלָל.

י״ד דִּתְנַן: תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד – הַכֹּל טָמֵא.

ט״ו כַּוֶּורֶת שֶׁהִיא פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, וּמְשׁוּלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – שֶׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא; שֶׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳוכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.

ט״ז אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: קַל וָחוֹמֶר! אִם הִצִּיל בְּמֵת – הֶחָמוּר, לֹא תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס – הַקַּל?!

י״ז אָמְרוּ לוֹ: לֹא;

א׳ אִם הִצִּיל בְּמֵת חָמוּר – שֶׁכֵּן חֲלוּקָה בְּאוֹהָלִין, תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַקַּל – שֶׁאֵין חֲלוּקִין בְּאוֹהָלִין.

ב׳ הָתִינַח לְרַבָּנַן; לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

ג׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קַל וָחוֹמֶר קָאָמַר.

ד׳ אִי הָכִי, הָתָם נָמֵי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר: קֳדָשִׁים מְחַלְּלִין קֳדָשִׁים – חוּלִּין לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

ה׳ אֶלָּא טַעְמָא דְּרַב – כְּרַבִּי אֶלְעָזָר; דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי טַעְמָא דְּרַב? ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קׇדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה׳״ – קֳדָשִׁים מְחַלְּלִין קֳדָשִׁים, וְאֵין חוּלִּין מְחַלְּלִין קֳדָשִׁים.

ו׳ אַלְמָא אֲתָא קְרָא אַפְּקֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר; הָכָא נָמֵי – לֵיתֵי ״תּוֹכוֹ״ לַפְּקֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר!

ז׳ הַאי ״תּוֹכוֹ״ – מִיבְּעֵי לֵיהּ לָאֳוכָלִין שֶׁגִּיבְּלָן בְּטִיט, וְהִכְנִיסָן לַאֲוִיר תַּנּוּר. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבִנְגִיעָה לֹא מְטַמֵּא, בַּאֲוִירוֹ נָמֵי לָא מְטַמּוּ [קָא מַשְׁמַע לַן].

ח׳ וְרַבָּנַן – הָנָךְ לָא צְרִיכִי קְרָא.

ט׳ רַב יוֹסֵף בַּר אַמֵּי רָמֵי שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ אַשִּׁינּוּי בְּעָלִים, וּמְשַׁנֵּי.

י׳ מִי אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם חַטַּאת – כְּשֵׁירָה, לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה; אַלְמָא דְּלָאו מִינַהּ מַחֲרִיב בַּהּ, דְּמִינַהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ?!

י״א וְהָאָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב חַטָּאת – פְּסוּלָה, עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב עוֹלָה – כְּשֵׁרָה; אַלְמָא דְּבַר מִינַהּ מַחֲרִיב בַּהּ, דְּלָאו מִינַהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ!

י״ב וּמְשַׁנֵּי: הָתָם ״וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת נִשְׁחֲטָה.

י״ג הָכָא ״וְכִפֶּר עָלָיו״ כְּתִיב – עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ; חֲבֵירוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ, שֶׁמְּחוּיָּיב כַּפָּרָה כְּמוֹתָהּ.

י״ד רַב חֲבִיבָא רָמֵי שִׁינּוּי בְּעָלִים אַתּוֹךְ תּוֹכוֹ, וּמְשַׁנֵּי.

ט״ו וּמִי אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב [חַטָּאת – פְּסוּלָה, עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב] עוֹלָה – כְּשֵׁירָה; אַלְמָא דְּמִינַהּ מַחֲרִיב בַּהּ, לָאו מִינַהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ?!

ט״ז וְהָתַנְיָא: ״תּוֹכוֹ״ – וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ, אֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף מַצִּיל!

י״ז וּמְשַׁנֵּי: אַרְבְּעָה ״תּוֹכוֹ״ כְּתִיבִי (תּוֹכוֹ) – ״תּוֹךְ״, ״תּוֹכוֹ״, ״תּוֹךְ״, ״תּוֹכוֹ״.

י״ח חַד – לְגוּפֵיהּ; וְחַד – לִגְזֵירָה שָׁוָה;

י״ט חַד – תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תּוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר; אִידַּךְ – ״תּוֹכוֹ״ וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּלִי שֶׁטֶף מַצִּיל.