תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל״ז

א׳ מִנַּיִן לְכׇל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִים מַתַּן דָּם לַיְסוֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״. נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי – דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״; וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״?

ב׳ לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא לַנִּיתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע – שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד; שְׁאָר דָּמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״; וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״? לִימֵּד עַל כׇּל הַדָּמִים, שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד.

ג׳ וְאַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דְּאָתָא?! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה – יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״.

ד׳ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: לֹא זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה, וְלֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה.

ה׳ דִּתְנַן: בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח – פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח.

ו׳ שֶׁל זֶבַח – לֹא פָּטַר אֶת הַפֶּסַח. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

ז׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ, וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.

ח׳ אַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לִבְכוֹר, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. מַעֲשֵׂר וּפֶסַח מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״.

ט׳ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

י׳ דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״דָּמָם״; ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״חֶלְבָּם״; לִימֵּד עַל בְּכוֹר, מַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.

י״א וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הַאי קְרָא, מַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי וּמַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי?! תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

י״ב בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּמוֹקֵים לֵהּ כּוּלֵּיהּ בִּבְכוֹר – הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״.

י״ג אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּמוֹקֵי לֵיהּ נָמֵי בְּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח – מַעֲשֵׂר וָפֶסַח בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ; מַאי ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״? אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם;

א׳ לִימֵּד עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם, שֶׁנִּיתָּן לַכֹּהֵן. שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.

ב׳ וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – נָפְקָא לֵיהּ מִ״לְּךָ יִהְיֶה״ דְּסֵיפָא.

ג׳ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּמוֹקֵי לֵיהּ נָמֵי בְּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח; הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לֹא תִפְדֶּה כִּי קֹדֶשׁ הֵם״ – הֵם קְרֵיבִין, וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה.

ד׳ דִּתְנַן: תְּמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר – הֵן וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם, הֲרֵי הֵן כִּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר, וְיֹאכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

ה׳ וּתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁתְּמוּרַת פֶּסַח קְרֵיבָה, וּתְמוּרַת פֶּסַח אֵינָהּ קְרֵיבָה, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.

ו׳ אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּמוֹקֵי לֵיהּ כּוּלֵּיהּ בִּבְכוֹר; מַעֲשֵׂר וָפֶסַח דְּלָא קְרֵיבָה תְּמוּרָתָן, מְנָא לֵיהּ? מַעֲשֵׂר גָּמַר ״עֲבָרָה״–״עֲבָרָה״ מִבְּכוֹר.

ז׳ פֶּסַח – בְּהֶדְיָא כְּתִב בֵּיהּ כֶּשֶׂב; מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם כֶּשֶׂב״ – לְרַבּוֹת תְּמוּרַת הַפֶּסַח אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁתִּקְרַב שְׁלָמִים. יָכוֹל אַף לִפְנֵי הַפֶּסַח כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הוּא״.

ח׳ וְכֹל הָנָךְ תַּנָּאֵי דְּמַפְּקִי לֵיהּ לְהַאי ״דַּם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״ לִדְרָשָׁא אַחֲרִינָא – הַאי כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן מַתָּנָה אַחַת שֶׁכִּיפֵּר, מְנָא לְהוּ? סָבְרִי לְהוּ כְּבֵית הִלֵּל, דְּאָמְרִי: אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר; וְיָלְפִינַן כּוּלְּהוּ מֵחַטָּאת.

ט׳ וְהַחַטָּאת שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי?

י׳ ״קַרְנוֹת״, ״קַרְנוֹת״, ״קַרְנוֹת״ – הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ; אַרְבָּעָה לְמִצְוָה וּשְׁתַּיִם לְעַכֵּב.

י״א וּבֵית הִלֵּל: ״קַרְנַת״, ״קַרְנַת״, ״קַרְנוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע; שָׁלֹשׁ לְמִצְוָה, אַחַת לְעַכֵּב.

י״ב וְאֵימָא כּוּלְּהוּ לְמִצְוָה! כַּפָּרָה בִּכְדִי לָא אַשְׁכְּחַן.

י״ג וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל: אַהֲנִי מִקְרָא, וְאַהְנִי מָסוֹרֶת; אַהֲנִי מִקְרָא – לְטַפּוֹיֵי חֲדָא, וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת – לְבַצּוֹרֵי חֲדָא.

י״ד אֶלָּא מֵעַתָּה, ״לְטֹטֶפֶת״, ״לְטֹטֶפֶת״, ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע; אַהֲנִי קְרָא וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת – חַמְשָׁה בָּתֵּי בָּעֵי לְמִיעְבַּד!

ט״ו סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: ״טַט״ בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, ״פַּת״ בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם.

ט״ז אֶלָּא מֵעַתָּה, ״בְּסֻכַּת״, ״בְּסֻכַּת״, ״בַּסּוּכּוֹת״ – אַהֲנִי מִקְרָא וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת, חֲמֵשׁ דַּפְנָתָא בָּעֵי לְמִיעְבַּד!