תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ״א

א׳ שֶׁהוּשְׁווּ מַעֲשִׂים לְמַעֲשִׂים?!

ב׳ וַאֲתָא לֵיהּ פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים (נָמֵי) לְאֶת בְּדָם וּטְבִילָה מִפַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ; וְאָתֵי לֵיהּ שְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִשְּׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – מִקַּל וָחוֹמֶר.

ג׳ וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! אָמַר רַב פָּפָּא: קָסָבַר תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר.

ד׳ ״לַפָּר״ – זֶה פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. הָא בְּצִיבּוּר גּוּפֵיהּ כְּתִיב! אָמַר רַב פָּפָּא: מִשּׁוּם דְּבָעֵי אַגְמוֹרֵי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר בְּיוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת, לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ה׳ וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר – בְּגוּפֵיהּ לָא כְּתִיב, בְּהֶיקֵּשָׁא אָתֵי; אִיצְטְרִיךְ ״לַפָּר״ –

ו׳ לְמִיהְוֵי כְּמַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּגוּפֵיהּ, וְלָא לֶיהֱוֵי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

ז׳ תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַפָּר״?

ח׳ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קׇרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה׳ וְגוֹ׳״; ״חַטָּאתָם״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, ״שִׁגְגָתָם״ – זֶה פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, ״חַטָּאתָם עַל שִׁגְגָתָם״ – אָמְרָה תּוֹרָה: חַטָּאתָם הֲרֵי הִיא לָךְ כְּשִׁגְגָתָם;

ט׳ שִׁגְגָתָם מֵהֵיכָן לָמַדְתָּ – לֹא בְּהֶיקֵּשׁ? וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?!

י׳ תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַפָּר״ – זֶה פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, ״לְפַר״ – זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ.

י״א אָמַר מָר: ״חַטָּאתָם״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. תִּיפּוֹק לֵיהּ מִקְּרָא קַמָּא, דְּאָמַר מָר: ״הַחַטָּאת״ – לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה! אָמַר רַב פָּפָּא: אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הַזָּאוֹת – דִּכְתִיבָן בְּגוּפֵיהּ,

א׳ אֲבָל יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת – דְּלָא כְּתִיבָן בְּגוּפֵיהּ, אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

ב׳ אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא: וְהָא תַּנָּא – פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכׇל מַה שֶּׁאָמַר בְּעִנְיָן קָאָמַר! תַּנָּאֵי הִיא; תַּנָּא דְּבֵי רַב מְרַבֵּי הָכִי, תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא מְרַבֵּי הָכִי.

ג׳ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרוּ יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת בְּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְלֹא נֶאֶמְרוּ בְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁזָּעַם עַל אוֹהֲבוֹ, וּמִיעֵט בְּסִרְחוֹנוֹ מִפְּנֵי חִיבָּתוֹ.

ד׳ וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה ״פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ״ בְּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְלֹא נֶאֱמַר בְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה; אִם מִיעוּטָהּ סָרְחָה – פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ מִתְקַיֶּימֶת, אִם רוּבָּהּ סָרְחָה – אֵין פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ מִתְקַיֶּימֶת.

ה׳ לְפִיכָךְ אִם נָתַן כּוּלָּן כְּתִיקְנָן כּוּ׳. תְּנַן הָתָם: פִּיגֵּל בַּקּוֹמֶץ וְלֹא בַּלְּבוֹנָה; בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַּקּוֹמֶץ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

ו׳ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר.

ז׳ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לָא תֵּימָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּקָסָבַר מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר; אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנָּתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בְּמַחְשָׁבָה, וְהַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה; קָסָבַר: כׇּל הָעוֹשֶׂה – עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה.

ח׳ מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי: לְפִיכָךְ אִם נָתַן כּוּלָּן כְּתִיקְנָן וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. הָא אַחַת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ וְכוּלָּן כְּתִיקְנָן – פִּיגּוּל;

ט׳ מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן – הָא אָמְרִי רַבָּנַן: אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר! אֶלָּא רַבִּי מֵאִיר.

י׳ וְאִי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דִּמְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר הוּא – אֲפִילּוּ כִּדְקָתָנֵי נָמֵי! לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כׇּל הָעוֹשֶׂה – עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה?

י״א אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא; וּמַאי כְּתִיקְנָן – כְּתִיקְנָן לְפִיגּוּל.

י״ב וְהָא מִדְּקָתָנֵי: לְפִיכָךְ אִם נָתַן כּוּלָּן כְּתִיקְנָן וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָן – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; מִכְּלָל דְּתִיקְנָהּ – לְהֶכְשֵׁירָה הוּא דַּאֲתָא!

י״ג אָמַר רָבָא: מַאי שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – חוּץ לִמְקוֹמוֹ. רַב אָשֵׁי אָמַר: שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.

י״ד מִכְּלָל דְּכִי לָא עָבֵיד לַהּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – מִחַיַּיב!

ט״ו אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

ט״ז מֵיתִיבִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּדָמִים הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן;