תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ה׳

א׳ לָא יָדַע בְּמַאי; כְּתַב רַחֲמָנָא ״זֹאת הַתּוֹרָה״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״זֹאת הַתּוֹרָה״ – הֲוָה אָמֵינָא לִיפַּסְלוּ; כְּתַב רַחֲמָנָא ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ״.

ב׳ רְמֵי רֵישׁ לָקִישׁ עַל מְעוֹהִי בֵּי מִדְרְשָׁא, וּמַקְשֵׁי: אִם כְּשֵׁרִים הֵם – יְרַצּוּ! וְאִם אֵין מְרַצִּין – לָמָּה בָּאִין?

ג׳ אָמַר לוֹ רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: מָצִינוּ בְּבָאִין לְאַחַר מִיתָה, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין וְאֵין מְרַצִּין. דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה – יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ. עוֹלָתָהּ וּמֵתָה – לֹא יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ.

ד׳ אֲמַר לֵיהּ: מוֹדֵינָא לָךְ בְּעוֹלָה, דְּאָתְיָא לְאַחַר מִיתָה; אָשָׁם, דְּלָא אָתֵי לְאַחַר מִיתָה – מְנָלַן?

ה׳ אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי מַחְלוֹקְתְּךָ בְּצִידּוֹ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם.

ו׳ אָמַר: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו אָדָם גָּדוֹל הוּא?! קָאָמֵינָא אֲנָא מִשְׁנָה שְׁלֵימָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר?!

ז׳ אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֶפְתַּח אֲנָא פִּתְחָא לְנַפְשַׁאי: ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ וְגוֹ׳״ – הַאי נְדָבָה?! נֶדֶר הוּא! כּוּ׳ כְּדִלְעֵיל.

ח׳ יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי יִצְחָק בַּר אַבָּא, וְיָתֵיב אַבָּיֵי גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: קַשְׁיָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ אָשָׁם דְּלָא אָתֵי לְאַחַר מִיתָה, וְנָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ״; אֵימָא: הַבָּא בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה – לֵייתֵי וְלָא לִירַצֵּי, אָשָׁם – לָא לֵייתֵי כְּלָל!

ט׳ אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי, רֵישׁ לָקִישׁ מֵהָכָא פְּתַח: ״וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת״; אוֹתָהּ – לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה; הָא שְׁאָר קֳדָשִׁים – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין. יָכוֹל יְרַצּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ״.

י׳ וְאֵימָא: הַבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – לֵייתֵי וְלָא לִירַצֵּי, אָשָׁם (נָמֵי) – אַרְצוֹיֵי נָמֵי לִירַצֵּי!

י״א אָמַר אַבָּיֵי: אָשָׁם דְּמִירַצֵּי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, קַל וָחוֹמֶר מֵעוֹלָה; וּמָה עוֹלָה שֶׁאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת – אֵינָהּ מְרַצָּה, אָשָׁם שֶׁמְּכַפֵּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה?!

י״ב מָה לְעוֹלָה, שֶׁכֵּן כָּלִיל!

י״ג שְׁלָמִים יוֹכִיחוּ.

י״ד מָה לִשְׁלָמִים, שֶׁכֵּן טְעוּנִין נְסָכִין וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק!

ט״ו עוֹלָה תּוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין. לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁהֵן קֳדָשִׁים, וּשְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁירִין וְאֵין מְרַצִּין; אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם – שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ, וּשְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה.

ט״ז מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בְּצִיבּוּר!

י״ז תּוֹדָה תּוֹכִיחַ.

א׳ מָה לְתוֹדָה, שֶׁכֵּן טְעוּנָה לֶחֶם!

ב׳ עוֹלָה וּשְׁלָמִים יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין. לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה; הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁהֵן קֳדָשִׁים, וּשְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה; אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם – שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, וּשְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה.

ג׳ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה!

ד׳ אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה וְגוֹ׳״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים שֶׁהֵן קֳדָשִׁים, וּשְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים וְאֵין מְרַצִּין; אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ כּוּ׳.

ה׳ מַאי חָזֵית דְּאַקֵּשְׁתְּ לִשְׁלָמִים? אַקֵּישׁ לְחַטָּאת!

ו׳ הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא ״אוֹתָהּ״.

ז׳ (סִימָן: הנ״ש בש״ר)

ח׳ יָתֵיב רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב רַב שֵׁשֶׁת גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: קַשְׁיָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ – אָשָׁם דְּלָא אָתֵי לְאַחַר מִיתָה; לֵימָא לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: אָשָׁם נָמֵי אָתֵי לְאַחַר מִיתָה!

ט׳ אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: אָשָׁם לְמַאי קָרֵב – לְמוֹתָרוֹ; חַטָּאת נָמֵי מִיקְרָב קָרְבָה מוֹתָרַהּ!

י׳ חַטָּאת – אַף עַל גַּב דְּקָרְבָה מוֹתָרַהּ, מִיעֵט רַחֲמָנָא ״הוּא״.

י״א אָשָׁם נָמֵי כְּתִיב בֵּיהּ ״הוּא״!

י״ב הַהוּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִים הוּא דִּכְתִיב, כִּדְתַנְיָא; אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ – אִם לֹא הַקְטִירוּ אֵימוּרִין כָּשֵׁר.

י״ג וְאֶלָּא ״הוּא״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּה, וּשְׁחָטוֹ סְתָם – כָּשֵׁר.

י״ד נִיתַּק – אִין, לֹא נִיתַּק – לָא; מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״הוּא״ – בַּהֲוָויָיתוֹ יְהֵא.

ט״ו יָתְבִי רַב נַחְמָן וְרַב שֵׁשֶׁת, וְיָתֵיב רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הָא דְּקָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָצִינוּ בְּבָאִין לְאַחַר מִיתָה שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין וְאֵין מְרַצִּין – לֵימָא לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: הָנְהוּ נָמֵי לֵייתוֹ וְלִירַצּוֹ!

ט״ז אָמַר לָהֶן רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה: יוֹלֶדֶת – אִם הִיא יָלְדָה, בָּנֶיהָ מִי יָלְדוּ?!

י״ז מַתְקֵיף לַהּ רַב אַסִּי: וּמַאן לֵימָא לַן דְּאִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבַּהּ לָא מִיתְכַּפְּרָא? וְכֵיוָן דְּכִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבַּהּ מִיכַּפְּרָא, יוֹרְשֶׁיהָ נָמֵי מִיכַּפַּר.

י״ח לְמֵימְרָא דְּקַנְיָא לְהוּ?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִנִּיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָנָיו וָמֵת – קְרֵיבָה, וְאֵין בּוֹ שׁוּתָּפוּת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ קַנְיָא לְהוּ, ״נֶפֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא!

י״ט וְלָא קַנְיָא לְהוּ?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָנָיו וָמֵת – קְרֵיבָה, וְאֵין מְמִירִין בָּהּ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קַנְיָא לְהוּ – הַיְינוּ דְּאֵין מְמִירִין בָּהּ, דְּהָוְיָא לְהוּ כְּשׁוּתָּפִין,