תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס״א

א׳ הָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָא רַבָּנַן.

ב׳ וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים; וּמַאי בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת – קוֹדֶם שֶׁיַּעֲמִידוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן,

א׳ וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן.

ב׳ מַהוּ דְּתֵימָא: אִיפְּסִיל לְהוּ בְּיוֹצֵא; קָא מַשְׁמַע לַן.

ג׳ וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״ – אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע, אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.

ד׳ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה – שֶׁל אֲבָנִים הָיָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲבָנִים״ ״אֲבָנִים״ ״אֲבָנִים״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה, וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים.

ה׳ מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמֵּי: אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה – לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה – לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִילְּקָהּ. וְאִם אִיתָא, מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלַּק לֵיהּ!

ו׳ הוּא דְּאָמַר – כְּרַבִּי נָתָן; דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה – שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה, חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים.

ז׳ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מַאי לֹא נִסְתַּלְּקָה – לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה. מַאי הִיא? רַבָּנַן אָמְרִי: שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא. רַב פָּפָּא אָמַר: אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקֵט, וְזִימְנִין הָכָא וְזִימְנִין הָכָא.

ח׳ תְּנַן הָתָם: וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה – הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מִשּׁוּם דְּלָא סָפַק.

ט׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם״ – סְפֵק; מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא״ – לֹא סָפֵק?! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן, הָכָא אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן.

י׳ כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: שִׁיתִין הוֹסִיפוּ. מֵעִיקָּרָא סְבוּר: ״מִזְבַּח אֲדָמָה״ – שֶׁהוּא אָטוּם בָּאֲדָמָה.

י״א וּלְבַסּוֹף סְבוּר: שְׁתִיָּה כַּאֲכִילָה, וּמַאי ״מִזְבַּח אֲדָמָה״ – שֶׁהוּא מְחוּבָּר בַּאֲדָמָה; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּים