תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע״ו

א׳ וְכוּלָּן רַשָּׁאִין כֹּהֲנִים לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן – לְאָכְלָן צְלוּיִין שְׁלוּקִין וּמְבוּשָּׁלִין, וְלָתֵת לְתוֹכָן תַּבְלֵי חוּלִּין וְתַבְלֵי תְרוּמָה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לִתְרוּמַת תַּבְלִין – דְּרַבָּנַן.

ב׳ אֵיתִיבֵיהּ: אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בַּאֲכִילָתָהּ; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר! אִישְׁתִּיק לֵיהּ.

ג׳ כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא תּוֹתְבֵיהּ מֵהָא – אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיאוּ קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר!

ד׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלָאו מִי אוֹתְבִיתֵיהּ מֵהָא דְּתַבְלִין, וְאָמַר לִי: הַנַּח לִתְרוּמַת תַּבְלִין דְּרַבָּנַן? הָכָא נָמֵי (תְּרוּמָה) תְּרוּמַת יָרָק דְּרַבָּנַן. אִי הָכִי, אִיפְּכָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְמִיתְנֵי: יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית!

ה׳ וְלָאו מִי אוֹתְבִיתֵיהּ מִמַּתְנִיתִין דְּמַתִּיר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לִי דְּאִיעָרַב? הָכָא נָמֵי דְּאִיעָרַב.

ו׳ אִי דְּאִיעָרַב, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? מִידֵי דְּהָוֵה אַאָשָׁם וּשְׁלָמִים.

ז׳ מִי דָּמֵי?! הָתָם אָשָׁם – אִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בִּרְעִיָּיה; הָא – לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בִּרְעִיָּיה!

ח׳ הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לַחֲתִיכָה שֶׁבַּחֲתִיכוֹת – כֵּיוָן דְּלֵית תַּקַּנְתָּא, דְּאוֹכֵל כְּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.

ט׳ מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מִי דָּמֵי?! חֲתִיכָה שֶׁבַּחֲתִיכוֹת – לֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא כְּלָל; הַאי – אִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בִּסְחִיטָה!

י׳ וְרַב יוֹסֵף – הֵיכִי נִסְחוֹט? נִסְחוֹט טוּבָא – קָא מַפְסֵיד בִּשְׁבִיעִית; נִסְחוֹט פּוּרְתָּא – סוֹף סוֹף אִיעָרוֹבֵי מִיעָרַב.

י״א אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַמׇּחֳרָת מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ עִמּוֹ, וְאוֹמֵר: אִם שֶׁל מְצוֹרָע – הֲרֵי זֶה אֲשָׁמוֹ וְזֶה לוּגּוֹ,

א׳ וְאִם לָאו – אָשָׁם זֶה שֶׁל שַׁלְמֵי נְדָבָה. וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן, וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק,

ב׳ וְנֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה! תַּקּוֹנֵי גַּבְרָא שָׁאנֵי.

ג׳ הָתִינַח אָשָׁם, לוֹג מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּאָמַר: לוֹג זֶה יְהֵא נְדָבָה. וְדִילְמָא לָאו מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מִקְמָץ? דְּמִקְּמִיץ.

ד׳ וְדִילְמָא מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מַתַּן שֶׁבַע? דְּיָהֵיב.

ה׳ וְהָא חָסַר לֵיהּ! דְּמַיְיתֵי פּוּרְתָּא וּמְמַלֵּי לֵיהּ; דִּתְנַן: חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק – יְמַלְּאֶנּוּ.

ו׳ וְהָא בָּעֵי הַקְטָרָה! (דְּאַקְטַר) [דְּמַקְטַר] לֵיהּ.

ז׳ אֵימַת? אִי בָּתַר מַתְּנוֹת שֶׁבַע – הָווּ לְהוּ שִׁירַיִים שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה, וְאֵין מַקְטִירִין אֶת הַקּוֹמֶץ עֲלֵיהֶן!

ח׳ אִי קוֹדֶם מַתְּנוֹת שֶׁבַע – כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים, הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ!

ט׳ אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשֵׁם עֵצִים. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״לְרֵיחַ נִיחוֹחַ״ אִי אַתָּה מַעֲלֶה, אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה