ליקוטי מוהר״ן חלק א׳, תורה קע״ד

א׳ כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם, אֵין לְהַמִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ הַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם,
וּכְמוֹ דְּאִיתָא, שֶׁנֹּחַ לֹא קָרָא לוֹ אָבִיו שֵׁם בְּעֵת לֵדָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה אָז הָעוֹלָם בְּדִינִין, וְעַל־כֵּן לֹא רָצָה אָבִיו לִתֵּן לוֹ שֵׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִהְיֶה נִכָּר וּמְסֻיָּם בֵּין הַמְקַטְרְגִים, וְיוּכְלוּ הַדִּינִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו.
וְזֶהוּ כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל מִרְיָם, לֹא הִזְכִּיר שְׁמָהּ, רַק אָמַר סְתָם: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר י״ב:י״ג); כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ הַדִּינִין גּוֹבְרִים עָלֶיהָ, לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ בְּפֵרוּשׁ כַּנַּ"ל,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֶעֱלִים שְׁמָהּ בְּרֶמֶז נִפְלָא בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ. כִּי נָא רְפָא בְּגִימַטְרִיָּא מִרְיָם יוֹכֶבֶד, מְכֻוָּן מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֵׁם הַחוֹלָה וְשֵׁם אִמָּהּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר עַל הַחוֹלֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין עָלָיו, אַךְ לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ, כַּנַּ"ל: