ליקוטי מוהר״ן חלק א׳, תורה קפ״א

א׳ כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים בְּקֶשֶׁר אֵיזֶה אֲנָשִׁים עַל אִישׁ אֶחָד, אֲפִלּוּ אִם הוּא אָדָם חָשׁוּב יוֹתֵר מֵהֶם, עַל כָּל זֶה יְכוֹלִים לְהַפִּילוֹ, כִּי נִתְקַבְּצִים חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל חֵלֶק כָּבוֹד שֶׁלּוֹ, וְנוֹפֵל עַל יָדָם, בִּבְחִינַת (איוב כ״ט:ח׳): רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ, שֶׁהַקַּטְנוּת בָּטֵל לִפְנֵי גַּדְלוּת,
כִּי חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁנִּתְקַבֵּץ וְנִתְקַשֵּׁר יַחַד, הוּא גָּדוֹל מֵחֵלֶק כָּבוֹד שֶׁלּוֹ לְבַדּוֹ, אִם לֹא שֶׁזֶּה הָאִישׁ שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, עַד שֶׁחֵלֶק כָּבוֹד שֶׁלּוֹ, גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל חֶלְקֵי כָּבוֹד שֶׁלָּהֶם בְּיַחַד, אֲזַי אַדְּרַבָּא נִתְבַּטְּלִים הֵם לְפָנָיו בִּבְחִינַת: רָאוּנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל;
אֲבָל אִם אֵין גָּדוֹל כָּל־כָּךְ יְכוֹלִים לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי הַקֶּשֶׁר, אֲפִלּוּ אִם כָּל אֶחָד מֵהֶם נָמוּךְ מִמֶּנּוּ, רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְשָׁעִים, כִּי קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כו), כִּי רְשָׁעִים אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּכָּבוֹד,
אֲבָל אִם אֵינוֹ רָשָׁע וְיֵשׁ לוֹ חִיּוּת מֵהַנֶּפֶשׁ – יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּכָּבוֹד, וְיוּכְלוּ לְהַפִּיל מִי שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו עַל יְדֵי הַקֶּשֶׁר כַּנַּ"ל.
וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יַזִּיק מַחֲלֹקֶת קֹרַח לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאָמַר (בראשית מ״ט:ו׳): בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי; הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם, כִּי הֵם הָיוּ קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם חֲשׁוּבִים, וּכְשֶׁלֹּא יִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם, בְּוַדַּאי יוּכַל מֹשֶׁה לַעֲמֹד נֶגְדָּם לְהַפִּילָם.
וּמַה שֶּׁאָמַר: כְּבוֹדִי – כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת הַכָּבוֹד, כִּי הוּא בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מו): כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב.
וּכְשֶׁמַּפִּילִין אֵיזֶה אָדָם, עִקַּר הַנְּפִלָּה – שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת נִאוּף, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ:
כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁדּוֹבְרִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְעַל אֲנָשָׁיו, הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּגַשְׁמִי וּבְרוּחָנִי, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא פ' נצבים) עַל פָּסוּק: אַתֶּם נִצָּבִים, שֶׁנִּסְמַךְ לְפָרָשַׁת קְלָלוֹת לוֹמַר, שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם: