שמירת הלשון, חלק שני, פרק י״ד

א׳ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח

ב׳ בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שמות י"ז ז'): "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה' לֵאמֹר: הֲיֵשׁ ה' בְּקַרְבֵּנוּ אִם אַיִן", וְסָמִיךְ לֵהּ (שם ח'): "וַיָּבֹא עֲמָלֵק". מִסְּמִיכַת הַכְּתוּבִים אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁהַחֵטְא שֶׁל מְרִיבָה הָיָה גַּם כֵּן סִיּוּעַ לְהָבִיא עַל יְדֵי זֶה אֶת עֲמָלֵק עֲלֵיהֶם, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמְּרִיבָה מְאֹד.

ג׳ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים

ד׳ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים. (שמות כ"ג א') "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קי"ח.): כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְכוּ', רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", וְקָרֵי בֵּהּ: "לֹא תַשִּׂיא שֵׁמַע שָׁוְא", וְסָמִיךְ לֵהּ (שם כ"ב ל'): "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ". וּפְשׁוּטוֹ הוּא, כִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב תָּמִיד לְהַגְבִּיהַ קוֹלוֹ וּלְהַבְעִית, וְלִפְעָמִים גַּם לִנְשֹׁךְ לְמִי שֶׁעוֹבֵר לְפָנָיו, אֲפִלּוּ אִם אוֹתוֹ הָאִישׁ הוֹלֵךְ לְפִי תֻּמּוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, לְקַלְקֵל בְּקוֹלוֹ עַל הַכֹּל, עַל כֻּלָּם הוּא מוֹצֵא עַוְלוֹת וּמְבַזֶּה אוֹתָם, וְעַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁיֻּשְׁלַךְ לִפְנֵי הַכְּלָבִים וְיַבְעִיתוּהוּ וְיִנְשְׁכוּהוּ כְּמִדָּתוֹ.

ה׳ וּמַהֲרַ"ל מִפְּרָאג כָּתַב עוֹד טַעַם, כִּי הַכְּלָבִים הָיוּ שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם בְּעֵת הַצֹּרֶךְ מִלַּחֲרֹץ לְשׁוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י"א ז'): "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ". וְהוּא, אֲשֶׁר חָלַק לוֹ ה' בִּינָה וָדַעַת, לֹא יוּכַל לַעֲצֹר אֶת יִצְרוֹ מִזֶּה, וְעַל כֵּן הוּא גָּרוּעַ מִזֶּה.

ו׳ וּבַעָל "סֵפֶר חֲרֵדִים" בְּפֶרֶק ז' כָּתַב בְּשֵׁם הַמְקֻבָּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, שֶׁמְגַּלְגְּלִים נִשְׁמָתוֹ בְּכֶלֶב. וְזֶה רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ: רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, עַיֵּן שָׁם.

ז׳ וְהִנֵּה סָמוּךְ לָזֶה הַכָּתוּב (שמות כ"ג ב'): "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת". וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה בְּאֵיזֶה עָוֹן שֶׁהֻרְגְּלוּ רַבִּים לַעֲבֹר עָלָיו, שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם. וְעַל כֵּן בְּעִנְיָנֵנוּ, אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁרַבִּים מִמַּכִּירָיו וְרֵעָיו גַּם כֵּן נִכְשָׁלִים בְּחֵטְא הַלָּשׁוֹן, לֹא יִפְתֶּה לִבּוֹ לֵילֵךְ בְּעִקִּבוֹתֵיהֶם.