דברי המחבר באות רגילה; הגהות הרמ״א באות קטנה, בפתיחת «הגה».
א׳ מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות אע"פ שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו אפי' שאינם לצורך השבת מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם:
ב׳ מי שנשבע לעשות מלאכה פלונית עד זמן פלוני ולא נזדמן לו לעשותה עד יום האחרון של אותו זמן ואותו יום בא בשבת ויש לו פתחים להתיר נדרו נשאלין אפילו בשבת:
ג׳ נהגו להתיר חרמי הקהל בשבת ואע"פ שאינם לצורך השבת (וע"ל ס"ס ש"ו):
מקור הטקסט: ספריא — Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893 (Public Domain)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד