שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״ו

א׳ אין מודדין קמח ביום טוב כדי ללוש אלא יקח באומד הדעת: הגה ומותר ליקח קמח מן הכלי אף על פי שעושה גומא בקמח [ר"ן פ"ק דביצה ופרק כירה]:

ב׳ אין מרקדין הקמח אפי' ע"י שינוי אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצ' לרקדו פעם שנית מותר אף בלא שינוי: הגה וי"א דמותר ליטול הצרור או הקיסם בידו (רשב"א) אבל יש מחמירין ואוסרין [המגיד פ"ג] ואם לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהיה הפת נאה צריך שינוי קצת כגון על גבי שלחן: הגה וה"ה דמותר לעשות על ידי עכו"ם אפי' תחלת הרקידה אם ישנה קצת [ב"י]:

ג׳ הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן [שרי אפילו הפריש מאתמול] אבל עיסה שנלושה בעי"ט אסור להפריש ממנה חלה בי"ט: הגה אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן המשוייר חלה ומותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה [ב"י] ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מעי"ט [הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי פ' אלו עוברין וב"י בשם תוס' פרק קמא דביצה]:

ד׳ המפריש חלה בי"ט והיא טמאה לא יאפה אותה ולא ישרפנה שאין שורפין קדשים בי"ט אלא מניחה עד הערב ושורפה:

ה׳ מותר לעשות בי"ט פתין גדולים ולא חיישי' שמתוך כך יבא לאפות יותר ממה שצריך:

ו׳ היה לו קמח או עיסה בשותפות עם העכו"ם אסור לאפותה ביום טוב אלא יחלקנה ויאפה את שלו:

ז׳ אם יש לאדם הרבה פת נקייה אינו אופה פת אחרת אלא א"כ יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה אבל אם יש לו פת הדראה הרבה יכול לאפות פת נקייה:

ח׳ אסור לעשות שאור ביום טוב אלא ע"י שינוי מפני שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום:

ט׳ אפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב מותר להפריש המתנות בי"ט: