דברי המחבר באות רגילה; הגהות הרמ״א באות קטנה, בפתיחת «הגה».
א׳ לומר לחנוני לתת לו ביצים או אגוזים או שאר מיני מאכל ומשתה דינו בי"ט כמו בשבת (כמו שנתבאר לעיל סימן שכ"ג סעיף ד') ואם הוא עכו"ם אסור ליקח ממנו דבר שבמינו במחובר או שבמינו מחוסר צידה אלא א"כ ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום וכן לא יקח ממנו ביצים שמא נולדו היום אבל דבר שאין בו משום מחובר ולא משום צידה ולא משום נולד מותר ליקח ממנו אפי' הובא היום מחוץ לתחום וכן קמח שנטחן היום בעיר שרובה עכו"ם מותר ליקח ממנו דאדעתא דעכו"ם טחני ליה והוא הדין ליקח ממנו פת שאפה בו ביום [וכן אם נאפה בשבת שלפניו] (ב"י):
ב׳ ישראל שאמר לעכו"ם מבע"י תקנה לי יונים למחר לא יפה עשה אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם בי"ט והוא שלא יהו מפריחין אבל אם רגיל בכך אסור לאכול מהם דאין זה חשוב דיעבד כיון שרגיל בכך:
ג׳ לומר לחבירו מלא לי כלי זה יין דינו בי"ט כמו בשבת: הגה כדאיתא סימן שכ"ג וה"ה דאסור להטיל גורלות בי"ט כמו בשבת כדאיתא לעיל סי' שכ"ב סעיף ו':
ד׳ לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו אלא משער ונותן לה:
מקור הטקסט: ספריא — Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893 (Public Domain)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד