שולחן ערוך אורח חיים סימן תקל״ח

א׳ מי שהפך את זיתיו או שהיה יינו בבור ואירעו אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל מאחר שהוא דבר האבד זולף וגומר ומזפת החביו' בין קטנות בין גדולו' וגף (פירוש שישים בהן מגופתן) החביות כדרכו בלא שינוי: הגה וה"ה דיכול לתקן החביות לקשרם בעקלי' (מרדכי) אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד (הגהות מיימוני ות"ה) וכן שולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר האבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד:

ב׳ מותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר ומיהו יעשה בצנע' כגון שיכניסם בלילה ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום כגון שצריך להכניסו באבוקו' ובקולות יכניסם ביום: הגה ואם אי אפשר לעשותן כי אם בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד: (המגיד פרק ז' ומרדכי פרק מי שהפך):

ג׳ אסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא בשביל דבר האבד:

ד׳ היו לו תאנים שטוחים בשדה ליבש וירא מהמטר מותר לחפותם בקש אפילו חיפוי עב:

ה׳ מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה ממטה למעלה תתקלקל מותר להפכה בחול המועד:

ו׳ המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד ב"ד מאבדין אותה ממנו ומפקירים אותה לכל: הגה ואם הוא עושה מלאכות אחרים שאי אפשר לקנסו כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים משמתינן ליה ומלקין אותו. (ב"י ור"י) ואם מת לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אם הוא דבר האבד: