דברי המחבר באות רגילה; הגהות הרמ״א באות קטנה, בפתיחת «הגה».
א׳ אסור לסוך אפילו מקצת גופו ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא אבל אם הוא חולה אפילו אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו מותר:
ב׳ אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפי' קב הקיטע וכיוצא בו אפי' של עץ ומחופה עור אסור אבל של גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר אפילו לצא' בהם לרשו' הרבים (ומותר לעמוד על כרים וכסתות של עור ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה) (מרדכי דיומא ותה"ד סי' קמ"ט):
ג׳ החיה כל שלשים יום מותרת לנעול את הסנדל והחולה כיוצא בו אע"פ שאין בו סכנה וכן מי שיש לו מכה ברגליו:
ד׳ מותר כל אדם לנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו כדי שלא ישכנו אם מצויים שם עקרבים או דברים הנושכים: הגה ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבהכ"נ או להיפך והוא איסטניס מותר לנעול מנעליו עד שמגיע למקומו (מהרי"ל):
מקור הטקסט: ספריא — Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893 (Public Domain)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד