זוהר, קדושים, סימן ט׳

א׳ רִבִּי יוֹסֵי זְעֵירָא, עָאל קָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹמָא חַד, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּהֲוָה יָתִיב וְקָאֲרִי, כְּתִיב, (בראשית ג׳:י״ב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאוֹכֵל. מַשְׁמַע דְּאָדָם וְחַוָּה כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ, וּבְגוּפָא חֲדָא. דִּכְתִּיב אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, וְלָא כְּתִיב אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, וְהָכְּתִיב (שמואל א א׳:כ״ו) אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה. וְלָא כְּתִיב הַנִּצֶּבֶת לְפָנֶיךָ. אָמַר לֵיהּ, אִי כְּתִיב הַנִּתֶּנֶת עִמְּךָ, הֲוָה אֲמֵינָא הָכֵי, כְּדִכְתִיב אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, אֲבָל הַנִּצֶּבֶת כְּתִיב.

ב׳ אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב (בראשית ב׳:י״ח) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. אֶעֱשֶׂה לּוֹ הַשְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא ודַּאי, דְּאָדָם לְבַדּוֹ הֲוָה, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ סֶמֶךְ מִנּוּקְבֵיהּ, בְּגִין דַּהֲוַת בְּסִטְרוֹי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּמַה דְּאָמַר אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר, הָכִי הוּא, דְּלָא כְּתִיב אֶבְרָא לוֹ עֵזֶר, בְּגִין דִּכְתִּיב, (בראשית ה׳:ב׳) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אֲבָל אֶעֱשֶׂה כְּתִיב. וּמַהוּ אֶעֱשֶׂה. אַתָקֵן. מַשְׁמַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לָהּ מִסִּטְרוֹי, וְתָקִין לָהּ בְּתִקּוּנָא, וְאַיְיתֵי לָהּ קַמֵּיהּ. וּכְדֵין אִשְׁתָּמַּשׁ אָדָם בְּאִנְתְּתֵיהּ, וַהֲוָה לֵיהּ סֶמֶךְ.

ג׳ וְתָנֵינָן, שְׁפִּירוּ דְּאָדָם קַדְתִּירָא דְּקִיטְרָא עִלָּאָה, מִזִּיהֲרָא דְּנַהֲרָא. שְׁפִּירוּ דְּחַוָּה, דְּלָא הֲווֹ יַכְלִין כָּל בִּרְיָין לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ. וַאֲפִילּוּ אָדָם לָא הֲוָה אִסְתְּכַּל בָּהּ, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּחָאבוּ, וְאַעְדִּיאַת (ס"א ואזעירת) שְׁפִּירוּ דִּלְהוֹן. כְּדֵין אִסְתָּכַּל בָּהּ אָדָם, וְאִשְׁתְּמוֹדַע בָּהּ לְשַׁמְּשָׁא בָּהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (בראשית ד׳:כ״ה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ. וַיֵּדַע: בְּכֹלָּא. וַיֵּדַע: בְּתַשְׁמִישׁ. וַיֵּדַע: דְּאִשְׁתְּמוֹדַע בָּהּ וְאִסְתָּכַּל בָּהּ.