זוהר, פנחס, סימן קי״ד

א׳ וּכְדֵין מָשִׁיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מְשִׁיכוּ דְּשֶׁבַע דַּרְגִּין לְתַתָּא, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִתְאֲחָד בְּהוּ, בְּאִינּוּן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת. (ס"א באינון שבע שבתות. וכדין משיך קודשא בריך הוא, משיכו דשבע דרגין דלעילא, בההוא דרגא לתתא דאתאחד באינון שבע שבתות). וְאִי תֵֹּימָֹא, וְהָא שִׁיתָּא אִינּוּן וְלָא יַתִּיר. אֶלָּא כְּדֵין אִימָּא יָתְבָא עַל אֶפְרוֹחִין, וְאִשְׁתְּכָחַת רְבִיעָא עָלַיְיהוּ. וַאֲנָן מְפַרְחִין לָהּ, וְנַטְלִין אִינּוּן שִׁית בְּנִין. בְּהַאי דַּרְגָּא דִּלְתַתָּא, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, (דברים כ״ב:ז׳) שַׁלֵּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים וְגוֹ'.