זוהר, ויחי, סימן ט״ו

א׳ וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְגו', וּבְגִין דָּא, לָא אַתְּ מַשְׁכַּח דְּכַוָּותֵיהּ, וְכַד יְהוֹן בְּגָלוּתָא כָּל זִמְנָא חֲרוּבָא הָדִין, סִיבוּ. לָא יָכְלִין לְמֶחזֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, עַד דְּתֵיתֵי רוּחָא אָחֳרָא בְּהוֹן.

ב׳ מִקַּדְּמַת דְּנָא אִסְתָּאִיבוּ בַּאֲרַע עַמְּמַיָא, וְלָא הֲווּ בְּנִימוּסֵי אוֹרַיְיתָא. כְּמָּה דִּיְהוֹן כָּהִיל לְמֵיהַךְ, וְתָבוּ עִדָּנָא סַגֵּי בֵּינִי נְכְרָאִין, דָּרָא בָּתַר דָּרָא, וְאוֹלִיפוּ מִן אָרְחֵיהוֹן, כַּד יְתוּבוּן אַפֵּי שְׁכִינְתָּא לְאַרְעֲהוֹן, בְּקַדְמִיתָא לָא יָכְלִין לְמֶחמֵי אַפִּי שְׁכִינְתָּא, עַד דְּיָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא דִילֵיהּ לְהוֹן.

ג׳ רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (יחזקאל ל״ו:כ״ז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, לְבָתַר וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחוּקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם, מִן בָּתַר דְּיָהַב רוּחִין בְּכוֹן וּקְדוּשָּׁה, בְּנִימוּסַי תֵּהֲכוּן וְתִתְהֲכוּן.

ד׳ לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (משלי ט״ז:ט״ו) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ, כַּד יִסְּבְּרוּן אַפֵּי שְׁכִינְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִתְעַסְּקוּן בְּאִינוּן רְתִיכִין דְּמִנְּהוֹן חֵיוָון דְּעָלְמָא.

ה׳ תָּא חֲזֵי, לָא תִשְׁכַּח בְּהַנֵּי קְרָאֵי כֻּלְּהוֹן לִישְׁנָא, אֶלָא לְאִינִישׁ, (תהילים ע״א:כ״ד) גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהגֶה צִדְקָתֶךָ. וְלָא אַתְּ מַשְׁכַּח בְּהַנֵּי קְרָאֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ יְתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן, וְיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ חָכְמְתָא בְּהוֹן, לִישְׁנָא דִּלְהוֹן תֶּהֶוְיָין תָּדִיר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (עד כאן אינו מן הזהר):