זוהר, ויצא, סימן ל״ד

א׳ (תהילים ל״ז:כ״ה) וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, דָּא הוּא שְׁבָחָא דְּיִחוּדָא, דְּלָא אִשְׁתַּכַּח יוֹם בְּלָא לַיְלָה. דְּהָא לַיְלָה בֵּיהּ אִשְׁתַּכַּח תְּדִירָא, וְצַדִּיק אָחִיד לְעֵילָא וְאָחִיד לְתַתָּא.

ב׳ וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם, מַאי הוּא. אֶלָּא, בְּשַׁעְתָּא דְּזָרִיק וְאִתְנְגִיד זַרְעָא, לָא תָּבַע לְנוּקְבָא. דְּהָא בַּהֲדֵיהּ שַׁרְיָא, דְּלָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ לְעָלְמִין, וְזַמִּינָא הִיא לְגַבֵּיהּ. דְּהָא זַרְעָא לָא נָגִיד, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּנוּקְבָא זְמִינָא, וְתִיאוּבְתָּא דְּתַרְוַויְיהוּ כְּחֲדָא בְּדִבּוּקָא חַד דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן, וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמִתְבַּע עֲלָהּ.

ג׳ אָמַר לֵיהּ, וּבְזִמְנָא דְגָלוּתָא לָאו הָכִי. אָמַר לֵיהּ זַרְעוֹ כְּתִיב, וְלָאו אִיהוּ. אֵימָתַי נָפִיק, כַּד נוּקְבָא בְּדִבּוּקָא חַד עִם דְּכוּרָא. וְאִי תֵימָא לא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, בְּזִמְנָא דְגָלוּתָא מַאי הִיא.

ד׳ אֶלָּא, הָא אָחִיד לְעֵילָא. וְלָא נֶעֱזָב לְעָלְמִין, בְּזִמְנָא אָחֳרָא, לא נֶעֱזָב מִנּוּקְבָא, אָחִיד לְעֵילָא, וְאָחִיד לְתַתָּא. אָחִיד לְעֵילָא, בְּזִמְנָא דְגָלוּתָא. בְּזִמְנָא אָחֳרָא, אָחִיד לִתְרֵין סִטְרִין, לְעֵילָא וְתַתָּא, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ נְעֱזָב.