תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק״ל

א׳ וְקִדּוּשִׁין.

ב׳ מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת; ״בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – דְּבָרָיו קַיָּימִין; וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְיוֹרְשׁוֹ – אֵין דְּבָרָיו קַיָּימִין.

ג׳ גְּמָ׳ טַעְמָא דְּאַחֵר בִּמְקוֹם בַּת, וּבַת בִּמְקוֹם בֵּן; הָא בֵּן בֵּין הַבָּנִים, וּבַת בֵּין הַבָּנוֹת – דְּבָרָיו קַיָּימִין. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – דְּבָרָיו קַיָּימִין. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!

ד׳ וְכִי תֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה – אֲפִילּוּ אַחֵר בִּמְקוֹם בַּת וּבַת בִּמְקוֹם בֵּן קָאָמַר; וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ אַבָּא וַחֲכָמִים עַל אַחֵר בִּמְקוֹם בַּת וּבַת בִּמְקוֹם בֵּן, שֶׁלֹּא אָמַר כְּלוּם;

ה׳ עַל מָה נֶחְלְקוּ – עַל בֵּן בֵּין הַבָּנִים, וּבַת בֵּין הַבָּנוֹת; שֶׁאַבָּא אוֹמֵר: יִירַשׁ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִירַשׁ!

ו׳ אִיבָּעֵית אֵימָא: מִדְּקָאָמַר ״לֹא נֶחְלְקוּ״ – מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: נֶחְלְקוּ.

ז׳ אִיבָּעֵית אֵימָא: כּוּלֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא, וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הָאוֹמֵר ״אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת; ״בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – לֹא אָמַר כְּלוּם. הָא בַּת בֵּין הַבָּנוֹת וּבֵן בֵּין הַבָּנִים – אִם אָמַר ״יִירַשׁ כׇּל נְכָסָיו״, דְּבָרָיו קַיָּימִין; שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – דְּבָרָיו קַיָּימִין.

ח׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וְכֵן אָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה.

ט׳ אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה? אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

י׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא – מִ״לֹּא יוּכַל לְבַכֵּר״ נָפְקָא!

י״א הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

א׳ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״?

ב׳ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״. שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִין הוּא – וּמָה פָּשׁוּט, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ, שֶׁנּוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה; בְּכוֹר, שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״.

ג׳ וְיֹאמַר ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״; מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״?

ד׳ שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא – וּמָה בְּכוֹר, שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – אָמְרָה תּוֹרָה: ״לֹא יוּכַל לְבַכֵּר״; פָּשׁוּט, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ, שֶׁנּוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

ה׳ תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

ו׳ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: ״הוֹרָה״ אִיתְּמַר.

ז׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הֲלָכָה עֲדִיפָא, וּמָר סָבַר: מַעֲשֶׂה רַב.

ח׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְמֵדִין הֲלָכָה לֹא מִפִּי תַלְמוּד, וְלֹא מִפִּי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. שָׁאַל וְאָמְרוּ לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה – יֵלֵךְ וְיַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה.

ט׳ מַאי ״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה״? וְהָא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ דַּמּוֹיֵי מְדַמֵּינַן לַהּ!

י׳ אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַמֶּה בִּטְרֵפוֹת.

י״א דְּתַנְיָא: אֵין אוֹמְרִים בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וּמֵתָה, חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחָיְתָה.

י״ב אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי לְרַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמַר לַן מָר ״הֲלָכָה הָכִי״, נַעֲבֵיד מַעֲשֶׂה? אָמַר: לָא תַּעְבְּידוּ עַד דְּאָמֵינָא הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

י״ג אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַב פָּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כִּי אָתֵי פִּסְקָא דְּדִינָא דִּידִי לְקַמַּיְיכוּ, וְחָזֵיתוּ בֵּיהּ פִּירְכָא – לָא תִּקְרְעוּהוּ עַד דְּאָתֵיתוּ לְקַמַּאי; אִי אִית לִי טַעְמָא – אָמֵינָא לְכוּ, וְאִי לָא – הָדַרְנָא בִּי. לְאַחַר מִיתָה, לָא מִיקְרָע תִּקְרְעוּהוּ, וּמִגְמָר נָמֵי לָא תִּגְמְרוּ מִינֵּיהּ. לָא מִיקְרָע תִּקְרְעוּנֵיהּ – דְּאִי הֲוַאי הָתָם דִּלְמָא הֲוָה אָמֵינָא לְכוּ טַעְמָא;